מִקוּם:סיגיריה, סרי לנקה
אתה יודע איך כשאתה מרמה את הבוס שלך לשלוח אותך לטיול של 56 יום באסיה והחבר היקר שלך שגר בדוחא אומר שהוא הולך לפגוש אותך בסרי לנקה, ואתה קצת מתרגש ובכל זאת כאילו לא בגלל בפעם האחרונה שחבר שלך אמר שהוא הולך לפגוש אותך איפשהו, זה היה באוגוסט באובוד וחיכית וחיכית והוא אף פעם לא הופיע?
אני יודע, אני יודע. גם אני שונא את זה. אבל מפקפקים, שימו לב: חברכם מדוחא עשוי להפתיע אתכם עדיין. אתמול בלילה, אחרי 30-כמה שעות של נסיעה, סוף סוף הגעתי אל הקטן המדהיםמלון וואלאווהמחוץ לקולומבו - בית בן שמונה חדרים על מטע קוקוס שהיה פעם רחב ידיים - כדי לקבל את פניו עם, לפי הסדר, קוקוס טרי, החבר מדוחא (שם אמיתי: וויטני), וצלחת קארי חזיר שחור. קשה לומר מה הייתה ההפתעה הכי טובה.
היום, אחרי שחייה (חם פה נמס שפתון, וברקי חום מאירים עכשיו את שמי הערב), נסענו שלוש שעות ללב משולש התרבות של האי, ביתם של רבים מהחורבות הבודהיסטיות המרהיבות שלו. העצירה של היום הייתהדמבולה, מערות המאה ה-2 לפנה"ס שנחצבו מצלע הר הגרניט והיום אחד משמונת אתרי המורשת העולמית של סרי לנקה של אונסק"ו.
כדי להיכנס למצב רוח מתאים של בודהיסטווה, וויטני ואני דיברנו על כל מי ששנאנו בניו יורק. אחר כך הלכנו במאות המדרגות אל המקדשים, שלמרות החזית הנוראית של האנדרטה בודהה-הולך ללאס וגאס, מרהיבה בשקט, עם בודהות עצומים במנוחה במערות שכל פני השטח שלהן כוסו בציורים. וויטני התרשמה באותה מידה מהקופים הצנומים והפראיים, אשר, המדריך שלנו הזהיר אותנו, היו קורעים כל דבר מהידיים שלנו: ובוודאי, מדרגות האבן היו עמוסות ברסיסים של פריחת לוטוס נטרפה למחצה, המיועדת לבודהה אך נגנבה. על ידי הקופים. עכשיו קופים, האם זו התנהגות בודהיסטית מאוד?
קרא במטוס (כבר אמרתי שהבאתי 28 ספרים?):
- הכל אישה ואביב,מאת ברנדון ג'ונס
- _הקולקטיב,_מאת דון לי
- _יש יהודים בבית שלי,_מאת לארה ופינאר
