איך לעשות את סנטה פה בדרך הנכונה

הקיץ הזה, אני חוזר לסנטה פה לביצוע.

בפעם האחרונה שעברתי דרך מוקף אדובי של ניו מקסיקועיר בירה7,000 רגל במעלה גבעות סנגרה דה קריסטו, נשפתי אותו בחוזקה. ראשית, זה לא היה מקום להיות בו עם ילדים (או לפחות הילדים שלי). שלא תבינו אותי לא נכון - הם אהבו להסתובב בין הסוחרים ולאכול קרח מגולח ברחבה המוצלת, אבל הם התעניינו הרבה יותר בלשחק פוקימון גו מאשר ב-14 מוסדות האמנות של העיר (כמומוזיאון ג'ורג'יה אוקיף), יותר מ-250 גלריות (בעיקראתר סנטה פה, בחצר הרכבת, מרכז מתפתח לאמנות עכשווית), והכנסיות הקולוניאליות הספרדיות שלה. (למרות שבני העשרה שלי אכן נסחפו על ידי הפנטסטי הפרועMeow Wolf House of Eternal Return, המיצב האינטראקטיבי המדע בדיוני שנפתח בשנה שעברה על ידי קולקטיב אמנות מקומי בגיבוימשחקי הכסהסופר ג'ורג' RR מרטין, אבל אני רוצה לעשות את זה שוב בקצב שלי.)

בעלי ואני אפילו נאלצנו לברוח באמצע דון ג'ובאני - של העירבית אופרה באוויר הפתוחיש נוף מדברי מטורף, והקיץ הזה הוא מביים את האבולוציה המטורפת (R) של מייסון בייטס של סטיב ג'ובס - כי הילדים גידלו את הגיהנום בבית המלון. הטמבל השני שלי התגעגע למפורסם בעולםשוק הודי(19-20 באוגוסט), לממצאים מדהימים בעבודת יד כמו שטיחי נוואחו וכלי חרס שחורים בסגנון פואבלו. בפעם הבאה, נוכל לאט לאט ללגום את 505 מנהטן שלנוצנון ושיפון, ש-75 הבורבונים והוויסקי שלו הם תרופה נגד עומס טקילה, ומקבלים שולחן (לשניים, לא לחמישה!) ב-בָּהִיר, שם ג'ון ריברה סדלאר (סבתו הייתה השפית של אוקיף) מגיש ברווזenfrijoladaלמחוק את הזיכרון של ה"דרום-מערבי" של שנות התשעים. ואני מזמין חדר במרכזפונדק רוזווד של האנאסאזי, איפה שהקמין הקיווה הזה לא ילך לפח.