יש מלחמה שמתחוללת ברחבי יבשת אפריקה, אבל אנחנו לא שומעים הרבה על העבודה הקשה שנעשתה בקו החזית. במרכז הסכסוך? קרני קרנף. הם מבוקשים מאוד בשוק השחור, שווים יותר מזהב, ואנשים יהרגו - או יהרגו - כדי לצוד אותם. בדרום אפריקה, שבה מתגוררים כ-80 אחוזים מאוכלוסיית הקרנפים בעולם, הושלכו 1,028 קרנפים בשנת 2017, בהיקף של כמעט שלושה קרנפים שנהרגים מדי יום.סטטיסטיקה רשמיתמהמחלקה הדרום אפריקאית לענייני סביבה. למרבה המזל, המספרים הללו יורדים משנת 2016, בין השאר הודות לסיורים של ה-Black Mambas, יחידת נשים בעיקר נגד צייד שבסיסה בשמורת הטבע Balule ב-דרום אפריקההפארק הלאומי קרוגר רבתי. המנטרה שלהם: אם לא נעצור את הצייד, מי יעשה זאת?
"אני רוצה להגן על הטבע ולוודא שהילדים שלי והדורות הבאים יוכלו לראות קרנפים וכל שאר חיות הבר [במציאות], לא רק [כמו] תמונות בספרים", אומר קולט נגובני, חבר בן 33 ב- הממבות השחורות.
נגובני היא אחת מ-33 נשים (ושני גברים) שנלחמות בהשמדת אוכלוסיית הקרנפים בפארק קרוגר, שנחשבה פעם כחממה של צייד.בניגוד לרוב היחידות נגד צייד, היחידה הזו מורכבת כמעט לחלוטין מנשים - והחברים לא משתמשים ברובים. זה נשמע מטומטם. יחידות נגד צייד מורכבות בדרך כלל מאנשי צבא חמושים בכבדות שיורדים על ציידים במסוקים. אבל הממבות השחורות מאמינות שהקרב לא צריך להילחם עם כדורים. הם העיניים והאוזניים על הקרקע. המטרה שלהם היא לא להרוג ציידים - זה להציל את הקרנפים.
היחידה מבלה את רוב יומה ברגל בשטח. הם מחפשים ציידים בסיורי ניטור יומיומיים, אוספים מידע, מסירים מלכודות שנועדו ללכוד חיות בר וסורקים אחר מטבחי בשר שיחים ומחנות ציידים. אם הם נתקלים פנים אל פנים עם צייד, הם חמושים במכשירי קשר כדי לקרוא לגיבוי. חציית המישורים הסבוכים של השמורה במשך שמונה שעות ביום בחום (הטמפרטורות יכולות לעבור בקלות 100 מעלות) היא משימה לא פשוטה. וציידים הם לא האיום היחיד - כך גם הפילים, התאואים והאריות על עקבותיהם.
"האתגר הגדול ביותר הוא האימון והעבודה בבוש עם החיות המסוכנות", אומר נגובני. "אבל מה שאני הכי אוהבת בעבודה שלי זה להיות בטבע ולראות את החיות" - חיות שהיא מקווה שיהיו בסביבה כדי שהדורות הצעירים יפגשו.
מאבק בציד ובצייד לא יסולא בפז, אבל חינוך הקהילות הסובבות על השפעת הצייד חשוב לא פחות.
תמונה מאת ג'יימס סוטרהממבות השחורות הן מודל לחיקוי לדור ההוא, בעיקר הודות לתוכנית Black Mambas Bush Babys. על ידי עבודה עם ילדים בין הגילאים 12 עד 15 שנים, הממבס השחור מלמד אותם את ההתנהגויות השונות שלחַיוֹת בַּר, כיצד להגן עליהם, וידע מעמיק על אקולוגיה ושימור.
בחופשות בית הספר לוקחים את הילדים לשמורה כדי לראות את החיות שעליהן למדו. הצפייה בפילים מרשרשים מבעד לשיח או בהיפופוטמים מתפלשים בבריכת מים נותנת להם קשר עמוק יותר עם בעלי החיים שהם למדו להכיר על הנייר. Bush Babies הצליח כל כך מאז שהושק ב-2015, שהוא כבר הוצג בעשרה בתי ספר ברחבי הפארק הלאומי קרוגר רבתי.
בלי כוונה, נקבות הממבות השחורות, שרבות מהן אמהות ומפרנסות, הפכו לגיבורות בתוך הקהילות שלהן. בתעשייה הנשלטת לשמצה על ידי גברים - בחלק של המדינה שבו נשים צפויות לעתים קרובות להישאר בבית - הן מוכיחות שזה לא חייב להיות הנורמה. "להיות אישה בתפקיד זה כמו להיות מלכת הג'ונגל", אומרת ליתה מחבלה, בת 25. הצגת התקדים הזה חשובה ליחידה כמו הגנה על חיות הבר וחינוך קהילות לשימור.
"להיות ממבה שחורה מעצים אותך", אומר מחבלה. "באמצעות העבודה הקשה שלנו, הביטחון העצמי וכל ההישגים שלנו, גרמנו לאנשים מכל העולם לקבל אותנו".
בדומה לתפקיד עצמו, המסע להגיע למקום בו הם נמצאים היום היה מאתגר. כשהנשים התחילו לראשונה בשנת 2013, רבים מהגברים בקהילות שלהן צחקו עליהן, הן אומרות. אבל שיעור ההצלחה שלהם ישהשקיט את הכופרים(הציד והלכידה בקרוגר רבתי נמצאים בסמוךיותר מ-70 אחוז), והיחידה משגשגת. "אני רוצה לראות את הממבות השחורות גדלות כדי שיוכלו לעבוד הרבה יותר נשים בעבודה הזו - בכל הארץ והעולם", אומרת נגובני.
