"זה התחיל כחוברת קטנה בת 16 עמודים שכתבתי לילד שלי כשהיא הלכה לקולג'", אומרת רוז צ'סט, שספרה החדש,Going into Town: מכתב אהבה לניו יורק(בלומסברי), מרגיש כמו יצירה נלווית לסופר של EB ווייטהנה ניו יורק. האוסף המאויר שלה עמוס בעצות מופרכות אך עדיין שימושיות, כמו "אל תביא אולר לאמפייר סטייט בילדינג", כפי שעשתה פעם בטעות; אסור לפספס מועדפים (כגון פארק פורט טריון "לא צפוף"); ועוד עצות פנימיות כמו הבאות.
ראה מטאוריט במשקל 34 טוןהמוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע.
"זה כל כך כבד שהוא פשוט היה צולל דרך הרצפות אם זה לא היה על העמודים האלה שיורדים לסלע".
הזמינו ארוחת צהריים בדיינר.
"אני הולך לאוּטוֹפִּיָהב-73 ובאמסטרדם, בשכונה שלי. כשהייתי ילד, אמא שלי תמיד אמרה על סועדים, 'אתם לא יודעים מה שמים בבשר הבקר הטחון!' אבל אתה באמת צריך לעבוד על זה כדי להכין גבינה בגריל גרועה, אז זה בדרך כלל מה שאני מזמין."
מעריך את הפרטים ב-מוזיאון מטרופוליטן לאמנות.
"גדילים קצת מצחיקים אותי - בדרך כלל הם מחוברים למשהו שכבר מקושט. יש להם כמה משי מצרפת מהמאה ה-18 שאני תמיד מנסה לראות".
דלג על קרון הרכבת התחתית הריק.
"יש סיבה שהוא ריק. או שהמיזוג (או החום) כבוי או שמישהו מתפרק שם".
בקר בחנות ספרים סטרנד.
"שם נהגתי לקנות ספרים מצוירים ישנים של צ'רלס אדמס, פיטר ארנו והלן הוקינסון".
עשו משהו תיירותי כמו לתפוס שייט ב-Circle Line.
"אתה יכול להסתובב בכל מנהטן. אתה באמת מבין את היקף האי. כשאתה מגיע לפסגה, פארק אינווד היל, זה נראה כמו היער למרות שאתה עדיין בעיר."
לִצְפּוֹת קאובוי חצות.
"כל העידן הזה של ניו יורק נעלם - אבל השורה הזאת, 'אני הולך' כאן!' גם היום כל הזמן מתחשק לי להגיד את זה 'אני הולך פה!'".
