אני ומשפחתי זה עתה עלינו על הקטמרן השכור שלנו באורך 50 רגל, והרוח מצליפה בשיער שלנו כשאנחנו נכנסים לערוץ סר פרנסיס דרייק, מיצר סוער עמוק שמחבר חלק גדול מהעיר.איי הבתולה הבריטיים. הקפטן שלנו, טקסני מלוכלך ומזוקן בשם טיירון לארו, מצביע על אי החזה המת, כפתור לא מיושב שבו הפיראט שחור הזקן דחף את הצוות שלו עם צבר ובקבוק רום. האגדה שימשה השראה לשירו של רוברט לואיס סטיבנסון "Dead Man's Chest", שהופיע באי המטמון. לפי הידע המקומי, רק קומץ מהצוות הצליח. אנחנו שרים את צ'אנטי הים, או לפחות את החלק של "יו-הו-הו ובקבוק רום", ומדמיינים איך היו המים האלה אז.
מבחינה גיאוגרפית, לא הרבה השתנה. מלחים יודעים שיותר מ-50 האיים בטריטוריה הבריטית מעבר לים ממזרחפורטו ריקועדיין מספקים מפרצונים רגועים ומוגנים, ושרוחות הסחר, שנעות בעקביות ממזרח למערב, הופכות את הארכיפלג הזה לאחד מיעדי השייט הטובים בעולם. מה שפחות ידוע הוא שהשכרת יאכטה כאן, כמו גם במקומות נופש רבים ברחבי העולם, יכולה לעלות פחות מאתר נופש יוקרתי.
זו תופעה חדשה יחסית. כַּאֲשֵׁרהמעגנים, החברה איתה עבדה משפחתי, החלה את פעילותה באיי הבתולה הבריטיים ב-1969, היו לה שש יאכטות פירסון באורך 35 רגל, חד-גבלים הדוקים, דו-תאיים, שדרשו ידע נרחב בשייט וכיסים עמוקים. אז, The Moorings הייתה חברת השכר היחידה באזור. בימים אלה, הצי המגוון שלה הוא יותר מ-400 איש ביותר מ-20 יעדים - סיפור הצלחה שעודד עולים חדשים בעלי ידע טכנולוגי כמוGetMyBoatו-Yachtico להיכנס למשחק הצ'רטר ולנסות לפנות לדור X ולנוסעים בני דור המילניום. כמו The Moorings, הם מציעים יאכטות עם צוות שבהן קפטן וחבר ראשון עושים את העבודה, כמו גם צ'רטרים של "bareboat", שבהם אורחים עם רישיונות מוסמכים יכולים לקחת את ההגה, ולהוזיל משמעותית את העלויות. עם אלפי כלי שייט אולטרה-מודרניים זמינים להזמנה, שחלקם ישנים 12 בנוחות, חברות שכר מחזרות אחרי דורות צעירים המשוועים לא רק לחופש שמעניקה חופשת שייט אלא גם לערך שהיא יכולה לספק.
מפה של קופר איילנד
קרייג פורדהאםיאכטות שכר הן גם אפשרויות נהדרות למשפחות עם ילדים צעירים, כמו שלי. היאכטה שאספנו ברואד טאון, טורטולה, הגדולה והמאוכלסת ביותר ב-BVI, דמתה יותר לבית צף מאובזר לגמרי מאשר סירת מפרש מסורתית. בנוסף לתוספות ההייטק (מפיקי מים המופעלים על ידי שמש וכננות בלחיצת כפתור), היו לו חדרי רחצה מודרניים, מיזוג אוויר, מקומות ישיבה מרווחים ושירותים יוקרתיים כמו טרמפולינת קשת עם כסאות פוף מפוארים, פלטפורמת שחייה מעץ טיק, וסירת 12 רגל. וכמובן, נוכל לקחת את זה לאן שנרצה. שלא כמו ספינות שייט, שקבעו מסלולים ונמלים ייעודיים, סירות שכר מאפשרות לכם לבחור את ההרפתקה שלכם. גמישות זו בולטת במיוחד ב-BVI, שכן בניגוד לארכיפלג שיט פופולריים אחרים (כגון פולינזיה הצרפתית), כל האיים נמצאים בטווח ראייה, מה שאומר שאין לכם ימים שלמים של הפלגה להגיע לתחנה הבאה שלכם. אתה בעצם מתעורר, מחליט לאן אתה רוצה ללכת הלאה, ומגיע תוך שעה בערך מהפלגה פעילה.
בחזרה על המים, טיירון עסוק בלחיצה ולחטט בים המכוסה כפות לבנה כאשר הבנים הצעירים שלי, ג'קסון וטיילר, מבקשים לשבת ליד ההגה. לאחר שהם מותקנים מאחורי ההגה, טיירון ממשיך את שיעור הגיאוגרפיה שלו. אנו למדים שאיי הבתולה נקראו על ידי כריסטופר קולומבוס לכבוד אורסולה הקדושה, קדושה קתולית מהמאה הרביעית, ו-11,000 בתולות לכאורה שנרצחו לצדה. טיירון גם מספר לנו לאן פנינו מועדות: האי פיטר האי הקטנטן ששטחו 1,779 דונם.
מטורטולה לוקח בערך 45 דקות להגיע לאי פיטר, ואנחנו עוגנים במפרץ רגוע שבו אין הרבה יותר מהשמש השוקעת ועוד קומץ סירות. כשעה לאחר מכן, ריחות מלוחים נישאים דרך המטבח ויוצאים אל הסיפון האחורי, שם אשתי, ג'וי, ואני נרגעים עם כוסות קרות של רוזה מינוטי. טיירון צולה שקדי חזיר; ג'ס, בן זוגו ואשתו הראשונה, עסוקים בהקצפת טיפים לאספרגוס עם רוטב שמנת ברנדי ומחית בטטה.
למחרת בבוקר, אנחנו מתעוררים לביצים עלומות על טוסט אבוקדו. הגיע הזמן לתדריך היומי של הקפטן. "התוכנית היא להקיף את ה-BVI", אומר טיירון, מחזיק מפה צבעונית שכולנו נוכל לראות. הוא חוקר את הבנים איפה היינו ואומר לנו שהתחנה הבאה שלנו תהיה קופר איילנד. אחרי שג'קסון מאכיל אסכולה של רצים כחולים מפלטפורמת השחייה והתחלנו ללגום את הסיבוב הראשון שלנו של מימוזות אננס, אנחנו יוצאים לדרך. כעבור ארבעים דקות אנחנו מפילים עוגן במפרץ שקט בשם Manchioneel Bay ושוחים את 30 המטרים לחוף. אנחנו סורקים על החוף אחר שוטי ים ובדיקות קיפוד שלמות - השלדים החיצוניים הקוצניים של היצורים - ואז עולים במעלה מדרון תלול עם מברשות עד לנקודה הגבוהה ביותר של קופר.
ממרום הגבעה המנוהלת יש לנו מבט ממעוף הציפור של הבתולה גורדה - אי וולקני חושפני שנקרא כך מכיוון שקולומבוס חשב שהפרופיל שלו נראה כמו אישה עם עודף משקל השוכבת על צדה. למחרת בבוקר אנחנו שם, וההתרגשות שלנו מתחזקת כשאנחנו עוגנים ליד האטרקציה הטבעית המרשימה ביותר שלו, פארק לאומי בשם המרחצאות, שבו סלעי גרניט מסיביים יוצרים מערות שאפשר להשתכשך בהן. זה בוקר קסום שמשתפר עוד יותר כאשר טיירון מארגן נהג מונית שילווה אותנו ל-Hog Heaven, מקום ברביקיו בראש ההר בו הצלעות הנושרות מהעצם הן אפי כמעט כמו הנוף הפנורמי.
שאר השבוע עוקב אחר קצב דומה של חקר והרפיה. אנו מבקרים ב-Anegada, אטול שטוח עם פנקייק שבו חמורים ועיזים פראיים מסתובבים חופשי, להקות של פלמינגו משתכשכות באזורי ביצות בוציים, ומבקרים חוקרים כבישים מאובקים ב-Mokes, כלי רכב בריטיים פתוחים קלאסיים. בסופו של דבר, אנחנו מסיימים ב-Cow Wreck Beach Bar, בקצה הצפוני של האי, שם אנחנו מערבבים קוקטיילים רום משלנו ומציינים את הכרטיסייה שלנו בפנקס. הג'וינט, השוכן על חוף חול לבן עם לוחיות רישוי ודגלים דהויים ממוסמרים על קורות העץ שלו, קרוב ככל שניתן לשיר של קני צ'סני. בימים אחרים אנו עוקבים אחרי טיירון בהרפתקאות מתחת למים ומעל המים. אחר צהריים אחד אנחנו עם שנורקל דרך להקות של רטינות פסים כחולים ליד Monkey Point, ליד הקצה הדרומי של האי גואנה; בצד אחר אנו חוקרים את המערות בגובה פני המים של האי נורמן, שם אנו שוחים על פני פריחת מדוזות הירח. על האי הקטן ג'וסט ואן דייק, המשתרע על פני 163 דונם, אנחנו הולכים בטירון בשביל עזים צר עד לבריכת הבועות, שם גלים מתנפצים ממלאים בריכת סלע קטנה במי ים מוקצפים, ויוצרים מעין ג'קוזי טבעי. ואחר הצהריים אחד אנחנו עושים את השחייה הכמעט חובה ל-Soggy Dollar Bar על Jost Van Dyke, מרטיבים מזומנים ביד, ומזמינים משככי כאבים (בת דודה של הפיניה קולדה) בזמן שהבנים משחקים זריקת טבעת בחול.
היום האחרון שלנו הוא יום לתולדות המשפחה. יש לנו את השנורקלינג הטובים ביותר של הטיול ליד האינדיאנים המכונים למרבה הצער, קבוצה של מחשופים סלעיים בצורת טיפיס, שבהם אנו שנרקלים מעל אלמוגים קליידוסקופיים ודרך להקות של דגי שונית עבים כל כך שאנחנו צריכים להפריד אותם בידיים. אחר כך טיירון לוקח אותנו לפיראטים בייט, מפרץ שליו שבו שוכנת מיכלית בהצטיינות יתרה בשם וילי טי, שבה מקומיים ומבקרים קופצים למים מהסיפון שבקומה השנייה, למרות שלטים ברורים שממליצים להיפך. לפני שאנחנו יודעים את זה, טיילר, הצעיר שלנו, קופץ, וכל השאר עוקבים אחריו. באותו לילה יש לנו ארוחה אחרונה נהדרת בחזרה על הסירה. המחשבה לעזוב תלויה כבדה באוויר כשג'וי ואני מרדימים את הילדים בתא שלהם ואז הולכים לסיפון העליון לכוס לילה אחרונה מתחת לכוכבים. הרוח חמה, השמים שחורים, ואנו צופים בחגורת אוריון עולה לאיטה על פני שביל החלב.
מאמר זה הופיע בגיליון ספטמבר/אוקטובר 2021 שלקונדה נאסט טרוולר.הירשם למגזין כאן.
