ביקורת: ביטר בר

אז, אתה יכול לתת לנו קצת רקע על המקום הזה?
בפירנצה, אווירת ה-peakeasy-וינטג' היא נושא חזק לברי קוקטיילים. זה המצב גם ב-Bitter Bar, אבל מה שמייחד אותו הוא שכל משקה הוא המצאה קניינית של הבעלים.

נשמע מגניב. מי עוד כאן?
הקהל כולל צעירים מקומיים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, חובבי קוקטיילים שקראו על Bitter Bar, ותיירים המחפשים בר מקומי מחוץ לשביל הטיולים המשותף.

מְעוּלֶה. בואו ניגש לזה: איך המשקאות?
למרות ששמו עשוי לרמוז על התמקדות, נניח, amaro, ביטר בר מציגה כל מיני קוקטיילים, חלקם מתוקים ממיץ אננס ואחרים עם קצף עוגת גבינה. העניין הוא לא לכסות את האופי המר של משקאות חריפים בסירופים תעשייתיים חולניים-מתוקים ומיצים מעובדים, אלא ליצור משהו שובב ומאוזן עם תכשירים תוצרת בית. אמנם אתה יכול לבקש מרטיני, סזראק או נגרוני וזה יהיה עשוי בצורה הגונה, אבל עדיף לך לשים את עצמך בידיים המוכשרות של הבעלים (והברמן) כריסטיאנו גיטי. הוא יצירתי בלהט ומכוון לפרטים בצורה אובססיבית; ככזה, הוא צבר מוניטין בקרב חובבי קוקטיילים ברחבי העולם.

וואו - לא נזלזל בו! הערת צד: יש מה לאכול?
חטיפי בר איטלקיים קלאסיים כמו פופקורן וזיתים.

הבנתי. מה עם הצוות - האם הם עשו אותך נכון?
הצוות לא חם במיוחד, אבל הם לוקחים את מה שהם עושים ברצינות.

מספיק הוגן. אוקיי, לסכם את זה: בשביל מה אנחנו באים לכאן?
Bitter Bar אידיאלי לחובבי קוקטיילים עם חיך הרפתקני ופתוח, תיירים שמוכנים להשקיע בחוויית המשקאות שלהם, וזוגות או קבוצות קטנות החוגגות אירוע מיוחד.