זמן קצר לאחר נפילת חומת ברלין, אדם בשם דוד מונטי השיג אישור לצייר רצועה מהחומה הידועה כיום בשם גלריית איסט סייד. למרות שהוא מעולם לא היה מעורב באופן מלא בפרויקט, יותר מ-100 אמנים עשו זאת עד סוף 1990 - בערך באותו זמן שבו גרמניה המזרחית והמערבית התאחדו רשמית. בשנת 2009 הוזמנו האמנים לחזור לצבוע מחדש את יצירותיהם המקוריות, שנשחקו בשל מזג האוויר, הזיהום והגרפיטי.
"מַר. גורבצ'וב, תפיל את החומה הזו!" דבריו הנחרצים של הנשיא רונלד רייגן כלפי מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב נשמעו ביוני 1987, אך רק ב-9 בנובמבר 1989 נקרעה חלקית החומה המפרידה את ברלין - והעולמות השונים בתכלית שהיו קיימים משני הצדדים, מה שאיפשר גרמנים החיים במזרח הנשלט על ידי הקומוניסטים כדי להרגיש את חירויות המערב הדמוקרטי. רק חלקים מהקיר נותרו היום, הגדול שבהם הוא גלריית איסט סייד - שהיא הרבה יותר מפוארת ממה שזה נשמע.
הגלריה החיצונית היא למעשה רצועת קיר מכוסה ב-120 ציורים לצד כביש סואן, הפונה לפארק מעט מכוסה וחזית המים. היצירות הטעונות פוליטית לעתים קרובות משקפות את הלך הרוח של עיר מפוצלת ולאחר מכן מאוחדת מחדש, מכאובי הדיכוי ועד לשמחות החופש. הגלריה היא אתר חובה לכל מי שמבקר בברלין, לא רק בגלל התמונות העוצמתיות, אלא גם תזכורת מוחשית לאחד הפרקים האפלים ביותר של העיר... כזה שמרגיש קרוב מדי בצורה מוזרה כשאתה עומד לידה.המשך לקרוא לתמונות של הגלריה וההיסטוריה של חומת ברלין.
בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה, כוחות בעלות הברית פיצלו את השליטה במדינה, כאשר צרפת, בריטניה וארצות הברית כובשות את מערב גרמניה, וברית המועצות כבשה את מזרח גרמניה. למרות שברלין הייתה ממוקמת לחלוטין במזרח, בעלות הברית החליטו לפצל את השליטה בעיר מכיוון שהיא עדיין הייתה בירת גרמניה.
כיום ניתן לראות את שרידי חומת ברלין המוצגים בכיכר פוטסדאמר, כיכר מרכזית בעיר, לאורך הטופוגרפיה של הטרור, שבעבר היה ביתם של מפקדת ה-SS הנאצי, וכמובן באנדרטת חומת ברלין. אבל הקטע הארוך ביותר ללא ספק הוא גלריית איסט סייד, שאורכה 1.3 קילומטרים. היא נותרה הגלריה הפתוחה הגדולה בעולם, ולמרות הפופולריות שלה בקרב תיירים, עדיין יש רמה נדירה של אותנטיות.
זרימת הגרמנים ממזרח למערב נעצרה בצורה חריפה ב-13 באוגוסט 1961, כשהחלה הבנייה על החומה וכוחות סובייטים כיתרו את החלק המזרחי של ברלין - סגרו את הרוב המכריע של מה שהיו 81 נקודות מעבר. בתחילה, המכשול היה גדר תיל וכיום מה שאנו חושבים עליו כיום כעל חומת ברלין, אך הוא עדיין ייצג את הבידוד הקשה שעימו יתמודדו המזרח-גרמנים ב-28 השנים הבאות.
בשנים שלאחר בניית חומת ברלין שגשגה מערב ברלין - נפתחו תיאטראות, חנויות, מועדוני לילה ואפילו גן חיות. אבל החיים היו שונים בהרבה במזרח ברלין, שם מחסור במזון ודיור לקוי, כמו גם פחדים ממעצר, היו חששות.
התסיסה האזרחית בקרב מזרח גרמנים הסלימה בקיץ 1989, וב-9 בנובמבר 1989 הודיע ראש המפלגה הקומוניסטית של מזרח גרמניה כי לא נאסר עוד על אזרחים לעבור למערב. המוני ברלינאים התאספו משני צידי החומה, בעוד שדחפורים הפילו שברים שלמים, ויצרו מקומות למעבר לאנשים. חלקם סותתו את הבטון, או חתכו חתיכות בפטישים - הפילו פיזית את אחד הסמלים החזקים ביותר של המלחמה הקרה, והכי חשוב, מסמנים באופן לא רשמי את סיומה.
חלק ה"חומה" האמיתי של חומת ברלין - כ-112 קילומטרים מהגבול נותרו תיל דוקרני - היה באורך של כ-43 קילומטרים, ולמעשה מורכב משתי חומות בטון, שיצרו את מה שנודע כ"רצועת המוות" ביניהם. באזור זה הורשו שומרים במגדלי שמירה לירות בכל מי שהעז להיכנס, בסיוע פנסים, גדרות חשמליות וכלבי שמירה.
ביוני 1961, המתיחות גברה בין ארה"ב לברית המועצות לאחר שמנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב איים למנוע ממדינות בעלות הברית להיכנס למערב ברלין. חודש לאחר מכן, הנשיא ג'ון קנדי נשא נאום פומבי עם איום משלו, וקבע כי ארה"ב תשתמש בכוח צבאי במידת הצורך כדי להגן על גישתה למערב ברלין.
בתחילה לא הייתה חומה שהפרידה בין מזרח ברלין הקומוניסטית למערב הדמוקרטי. בעוד ההערכות משתנות, בערך 3.5 מיליון מזרח גרמנים עברו מערבה בשנים שלאחר המלחמה, לפני בניית חומת ברלין - רבים מהם צעירים ומשכילים. עבור הסובייטים פירוש הדבר היה פחות עובדים, כמו גם הצגה פומבית מאוד של סלידה של אנשים לחיות תחת שלטון קומוניסטי.
ב-21 באוגוסט 1961, קצת יותר משבוע לאחר תחילת הבנייה על החומה, הפכה אידה סייקמן בת ה-58 לאדם הראשון שמת בניסיון לחצות את הגבול ממזרח למערב. למרות שקשה לאמת את מספר ההרוגים הכולל של גרמנים שניסו להימלט מעל החומה בברלין, אושרו 136 מקרי מוות, האחרון היה בפברואר 1989.
קייטלין מוסקטלוהוא סופר ועורך עצמאי המתגורר במנהטן. עבודתה הופיעה במהדורות מודפסות ו/או מקוונות שלGlamour, Marie Claire, SELF, Fast Company, Sports Illustrated, TIME, Redbook, וO מגזיןבין שאר הפרסומים. היא אוהבת מלונות מוזרים ואוכל רחוב, ולא תיסע לשום מקום בלעדיה...קרא עוד
