סקירה: נסיגה מיידית

איפה זה ממוקם?
בפארק משחקים פרטי בלייקיפה, קניה.

איך הייתה חווית ההעברה להגיע לשם? מאיפה לאן וכמה זמן?
זהו צ'רטר קל של 50 דקות מניירובי.

האם הנכס עונתי? אם כן, מתי זה פתוח?
הוא פתוח כל השנה, אם כי מאמצע דצמבר עד השבוע הראשון של ינואר, כמו גם יולי עד ספטמבר הן עונות השיא. ינואר עד יוני ואוקטובר עד דצמבר נחשבים לעונת השפל. עם זאת, אין זמן רע באמת ללכת. בעוד גשמי אביב מביאים בוץ, הם גם יוצרים נופים ירוקים חשמליים שאתה בדרך כלל לא משייך למזרח אפריקה.

תעצום את העיניים. מה היה הרושם הראשוני שלך מהנכס הזה כשהגעת? מה כל כך מרשים במקום הזה?
קשה לעקוף את הצוות החם להפליא שמקבל את פניכם בשדה התעופה הפרטי של הנכס ליד בור אש, המוביל אל הבית הראשי. אתה מרגיש כאילו אתה שוהה במתחם הפרטי של מישהו, ולא בלודג'.

כמה אוהלים, וילות או חדרים יש בו? איך היה שלך? איך היו המיטה, האמבטיה, העיצוב - וכמובן, הנוף?
ישנן שש וילות פרטיות בתוספת בית גדול יותר למשפחות, שכולן שוכנות בתוך ובין הגן הבוטני הצפוף בבוגנוויליה, עצי אופורביה, קקטוסים נישאים, כמו גם אוסף האמנות המפורסם של הבעלים יוכן זייץ הפזור ברחבי העולם (הוא גם הפטרון של Zeitz MOCAA שנפתח לאחרונה בקייפטאון). פלטה ניטרלית של עור, עץ בהיר ואבן בלונדינית מאחדת את העיצוב הכולל, המשלב בטוב טעם מסורת סוסים של בית חווה קנייתי (הם הסבו את אורוות הסוסים הישנות לאזור טרקלין וגלריה) עם ריהוט קמפיין דני פיסולי מאמצע המאה ופשתן בלגי חלקים מרופדים. וילות עץ עם גג סכך על כלונסאות משקיפות על מרעה הסוואנה ועל הזברה והג'ירפות הרועים שם.

עם אותה תערובת דקורטיבית כמו שאר המחנה, החדרים מציעים בדיוק את המינון הנכון של פנטזיית ספארי: שלי הייתה מיטת אפיריון עם כילה נגד יתושים; שולחן כתיבה אנגלי עדין מהמאה ה-19 ובר קמפיין עם עץ משובץ; כסאות מועדונים החליקו בפשתן בלגי משיבולת שועל; מקלחת מאוהלת בד קנבס, רצפות עץ וקורות עץ חשופות. אתה לא נמצא באוהל אמיתי, למרות שהחומרים והסגנון הטבעיים משיגים את האיזון המושלם בין פנים וחוץ.

בואו נדבר על האוכל. האם הוגשו הארוחות בפינת אוכל משותפת או באופן פרטי? איך היו המרכיבים וההכנות? וכמובן, השקיעות והקוקטיילים החשובים כל כך - איך הוצגו אלה?
מכל הבחינות - ובמיוחד בהכנה והצגת אוכל - סגרה מציבה סטנדרט של סוג של שיק לא מתאמץ השמור למארחים הכי בטוחים בעצמם. אמנם לא נחסך מאמץ, אבל תמיד יש לך הרגשה שאתה בבית של מישהו ולא במסעדה של מלון. השפית אליזבת', שמגיעה מלייקיפה, מוצאת את כל התוצרת והבקר במקום. ארוחות ממוקדות ירקות, השואבות מפרופילי טעם של צפון אפריקה, מזרח תיכון ודרום אסיה, הן פשוטות וקלות. סלטי קארי, סלק ופטה מלוחים, בשר בקר בסגנון אסיאתי, בצל, פפאיה ופלפלים מוגשים על שולחנות חווה ארוכים לאור נרות במהלך הערב או פזורים על פני מקבץ לא תואם של שולחנות קוקטייל לצד הבריכה. פיקניקים מפתיעים וארוחות שקיעה בבוש מוכוונים באמנות עם שלווה ובדיוק ברמה הנכונה של ליטוש. האווירה מתחילה עם ה-GM/המארח המושלם, Jens Kozany, שנוח לו לשבת עם אורחים בשעת קוקטייל וארוחת ערב כמו שהוא מגיש ומפנה כלים.

עכשיו, על הספארי הזה. מה מבקר בדרך כלל בא לכאן כדי לראות?
אמנם יש משחק טוב יותר שאפשר להשיג בחלקים אחרים של קניה, אבל עדיין תראה את חמשת הגדולים שלך, או לפחות שלושה מתוך חמישה. אם זה הספארי היחיד שאי פעם תצאו, אולי זה לא המקום, אם כי למי שמוכן לחקור חלקים אחרים של לאיקיפה, סגרה היא ללא ספק אחת מחוויות הלודג' היפות ביותר ביבשת.

האם היו חוויות תרבותיות או חוצות אחרות שהיו באמת מעניינות?
סגרה עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם הקהילות השכנות, תומכת בבתי ספר מקומיים וכן ביוזמות להעצמת נשים. ביקרנו בקולקטיב בו הנשים משלושה שבטים לוחמים החליטו, בעזרת סגרה, לקחת את פיתוח הקהילה לידיים. הם איחדו כוחות, קוברים טינה עתיקה, כדי לקנות אדמה, לבנות בית ספר לילדיהם, כמו גם מקום למלאכה ולמכור את עבודת החרוזים שלהם.

יש עוד תכונות או חוויות שכדאי להזכיר?
סגרה משיקה יחידה למניעת ציד לכל נקבה.

אם היית צריך להעניק גביע לחבר צוות, מי זה היה ומה הם עשו כדי לזכות בו?
זה היה אולי הצוות הכי יוצא דופן שנתקלתי בו. כמו בכל כך הרבה ארגונים, הטון נקבע מלמעלה. ג'נץ הוא המאמן-שחקן האולטימטיבי שמתייחס לסגל ברמת כבוד שמתורגמת לשירות מעולה.

בשורה התחתונה: מדוע או מדוע הנכס הזה לא היה שווה את הכסף, הזמן והמאמץ להגיע לכאן?
בין תפאורה, אוכל וצוות, Segera הוא אחד הנכסים היפים ביותר שחוויתי אי פעם בכל מקום בעולם.