מה היו הרושם הראשוני שלך?
יש אלגנטיות נצחית למראה החיצוני, סגנון שלא השתנה מאז שנות ה-40. זה עובר ללובי, עם גווני הארגמן והאזמרגד שלו, מעליות אנלוגיות בהתרסה, ומראות מוזהבות עם הדגשות עלי זהב.
איך הקהל?
זו חוויה מעודנת יותר בניו אורלינס. צפו לקהל לבוש היטב ולא לקהל המסיבות הקז'ואלי.
איך החדרים?
בחדר הקליאו קינג שלי הייתה תחושה של יוקרה שלאחר המלחמה: חלקים של מנטה יוקרתית, ורוד אדמונית וירוק קיסוס צובעים את החלל, עם ראשי מיטה וכיסאות מקטיפה. יצירות אמנות בסגנון טיקי וארונות עתיקים חיקויים מוסיפים לתחושה האזוטרית אך אוצרות היטב. המיטה הייתה מודרנית בהתרסה, ונוחה כמו כל אחד מבני דורה במרכז העיר. אריחי האמבטיה היו באיכות טובה להרגיע, וארון הזכוכית עם תרופות מזויפות ושיקויים בפנים היה מגע מוזר ונחמד. שמחתי לראות שהם מציידים במוצרי לה לאבו (אמיתיים) באמבטיה.
מה עם הדברים הקטנים?
המיני בר בהחלט התייחס אליך כאל מבוגר, עם מרכיבים וכלי בר לקוקטיילים מתקופת Mad Men. כוסות הקריסטל השמנמנות הפכו את הטעם הישן שלי לטוב עוד יותר.
Wi-Fi. מה המילה?
ה-Wi-Fi היה מהיר, אמין ומפנק.
שירות חדרים: מה בתפריט?
אפשרות האוכל היותר נינוחה של המלון, Bayou Bar, מגישה אוכל בר גבוה - מק וגבינה; צדפות פריכות עם ריבת בייקון - לחדר שלך.
עוד משהו בולט?
המסעדה התוססת של המלון,הג'ק רוז, מגישה מטבח ניו אורלינס מלהיב אך לא יומרני עם השפעות אירופאיות, ויש לו אזור טרקלין מפואר להפליא. הבר על הגג,פח חם, עסוקה במקומיים כמו אורחים, וזה תמיד סימן טוב, ונופי העיר שלה חסרי תקדים.
שורה תחתונה.
זוהי חווית מלון ייחודית בניו אורלינס - תשומת הלב המוחלטת לפרטי עיצוב ותמורה לכסף הופכת אותו לשהייה חובה לכל מי שלא מפחד לחקור מחוץ לרובע הצרפתי.
