שמפניה יכולה לצוץ כמעט בכל חגיגה. אבל איך ומתי עשההיין המבעבע הזהלהפוך לקיצור של, וקיצור דרךאֶל, חגיגה בכוס? הסיפור הוא סיפור מפותל, בן מאות שנים. זה מתחיל ברומאים.
ייצור יין הוכנס לאזור הביקולי שאנו מכנים כיום שמפניה על ידי פולשים איטלקיים, אשר ייעדו את ריימס (שנודעה אז בתור Durocorturum, או 'מבצר עגול') שלהם עיר עוגן אימפריאלית באזור, ומוצב חשוב. כאשר השלטון האימפריאלי החל להתפורר והמורדים החלו להתנתק במקומות הרחוקים יותר, חצי האי הגאלי סבל פלישות חוזרות ונשנות. המשמעותי שבהם הגיע מקלוביס, מלך הפרנקים.
קלאוביס כבש את ריימס, ואז מיד אגודל את אפו באימפריה בכך שהכתיר את עצמו למלך הטריטוריה החדשה ממש שם, במוצב היקר של רומא. הנועזות של המחווה לכדה את הדמיון הלאומי הצרפתי המתהווה, וביססה מסורת בת חמש עשרה מאות לפיה כל מלך צרפתי עד המהפכה הלך בעקבות קלוביס והוכתר בריימס. "זה הביא הילה מלכותית לאזור", מסביר פיליפ-אלכסנדר ברנאצ'זאיילה, אחד מ-26 בתי הגראנד מרקס המקוריים באזור. "ברגע שקלוביס היה כאן, זו פחות או יותר הסיבה שהמלכים המאוחרים של צרפת החליטו להכתיר כאן."
אף מלוכה לא אהב את האזור מאשר אנרי הרביעי, הידוע יותר בשם "המלך הטוב הנרי", ששלט במשך ארבעים שנה במאות ה-16 וה-17. "הוא אהב כל יין בצרפת", אומר ברנאצ'ז וצוחק. "אבל היה ידוע שהוא אמר, 'לולא הייתי מלך צרפת, הייתי רוצה להיות אבה של Aÿ'".הכפר הספציפי הזה שמנואזמוקף בכרמי גראנד קרוס, ואף עזר לתת שמות לעיירות הסביבה Epernay (מ-Apres-Aÿ, או 'After Aÿ') ואברני (מאוונט-Aÿ, או 'Before Aÿ').
זה מיתוס שדום פריניון המציא את התהליך.
הכתרות, כמובן, הביאו ראשי מדינות מרחבי היבשת למסיבות שיכולות להימשך שבועות, שבמהלכן הם היו צדים, משחקים קלפים, ובעיקר שותים יחד - ובאופן טבעי היין שהם שתו נעשה במקום. עם זאת, זה לא היה הלבן התוסס שלמדנו לאהוב, שה-VIP האלה שתו באותם ימים; במקום זאת, זה היה מעונן, עדיין אדום המכונה "יין אפור". ככל שמזג האוויר התחמם, חלק מהיין הזה עבר תסיסה שנייה בשוגג, ויצר תסיסה בנוזל. זה היה נזיר בנדיקטיני מקומי,דום פריניון, אשר ביצע לראשונה טכניקה למה שמכונה כיום שמפניה. (זה מיתוס שהוא המציא את התהליך, וגם אין לו שום קשר עם המותג העכשווי הידוע מעבר לשמו).
בין אם המוצר היה דומם ואדום או לבן ותוסס, המוניטין של שמפניה נשרף על ידי גורם מכריע נוסף: בניגוד לאזורי ייצור יין מפורסמים אחרים כמובורדואו קוניאק, יש לו רק נהר אחד קטן, המארן, המחבר אותו לעולם החיצון. פירוש הדבר היה כי הובלת היין המקומי הייתה חסכונית ואינה נוחה, מה שבתורו גרם לכך שבמשך מאות שנים, ניתן היה לדגום רק את הטיפל המאושר על ידי מלכות מריימס.באתר, עוד יותר מחזק את הקשר שלה עם תזמון טוב.
ואז הגיעו שתי מהפכות שונות, הצרפתית והתעשייה, שתיהן סייעו ליצור את החיים הגבוהים והפרופיל הגבוה של השמפניה, על פי מומחה השמפניהקרוליין ברון,שעובד עם אנשים כמובולינגר."אחרי המהפכה הצרפתית", היא אומרת, "האצילים ברחו מצרפת והריעו את העובדה שהם עדיין חיים בכל מקום באירופה על ידי שתיית שמפניה". הזרם הנובע מכך של פליטים בעלי דם כחול לבריטניה, למעשה, עזר להפוך את בריטניהשוק היצוא הגדול ביותר של השמפניה,שהוא נשאר עד היום. "ואז הגיעה המהפכה התעשייתית, שהביאה גם את מסילות הברזל וגם בקבוקי זכוכית חזקים הרבה יותר, כך שהמשלוח לא היה אפשרי רק - זה היה די קל".
והסיפור המפותל, בן אלפיים שנה, הוא כיצד יין המועדף על ידי מלכי צרפת - פינוק יקר ותוסס המוגש רק כשהאירוע היה ראוי לכך - הוא כעת מרכיב עיקרי במסיבות ברחבי העולם.
תחגוג עם 75 צרפתי
תחגוג את ההיסטוריה המפוארת של שמפניה עם קוקטייל קלאסי כמו ה-75 הצרפתי. "הייתי משתמש בו ב-Brut Nature, כי חוסר המינון הופך אותו לפריך וחד", אומר פיליפ-אלכסנדר ברנאצ'ז; מינון נמוך יותר פירושו פחות תוספת סוכר, ובכך משקה סופי יבש יותר.
זה פשוט מספיק להכנה. קח כוס שמפניה - אין יותר קלאסי ממכונית רטרו קופה - ופעל לפי המתכון הזה: ארבעה חלקים שמפניה, שני חלקים ג'ין, חלק אחד מיץ לימון סחוט טרי; ואז כמה קורות של סירופ פשוט (סוכר) לפי הטעם. מערבבים מעט ומגישים בכל פעם שצריך איסוף.
