שלא כמו כל סוויפטי אחר ביקום, פחדתי מה-19 באפריל במשך חודשים. זה היה כאשר טיילור סוויפט תוציא את האלבום החדש שלהמחלקת המשוררים המעונים- ואני התכוונתי להיות בשלטספארי בבוצואנה. האם קישור לווייני באמצע הבוש האפריקאי יספיק כדי להוריד את האלבום?
"אתה יכול פשוט להקשיב כשתחזור הביתה בשבוע הבא," התעצבן עמית שברור שלאלקבל את זה. "למי אכפת מעוד אלבום פרידה של טיילור סוויפט? אתה באמצע בוש!"
כשבוקר יציאת האלבום התגלגל, ה-Wi-Fi במחנה הבחירה הטבעית החדש,פֶּשַׁע, התגלה כמהיר בזק. וכך, עם עלות השחר בבוצואנה ב-19 באפריל, כשיצאנו מהמחנה לנסיעת המשחק בבוקר שלנו,מחלקת המשוררים המעוניםצלצל דרך שליאוזניות. מה שלא ציפיתי זה כמה זה ישנה את הספארי עצמו.
כשסוויפט התעלפה על "אבל אבא אני אוהב אותו" בעל גוון הקאנטרי, הרגשתי שעיניי נחות ביתר קלות על הסביבה שלי כשהמוח שלי מנתח מילים חדשות. ראיתי פרטים שלא שמתי לב אליהם קודם: לא רק זיהוי ציפורים, אלא ראיתי איך נוצותיהם מתנופפות ברוח; לא רק לראות נמר צועד דרך דשא גבוה, אלא לראות את הזנב שלה מרפרף בקצב עם כל צעד. קשר עין עם ברדלס ששומר על האנטילופה ההרוגה הטרייה שלו במהלך "מי מפחד ממני הזקן הקטן" העביר צמרמורת במורד עמוד השדרה שלי. הפזמון הסוחף של "הילד שלי רק שובר את הצעצועים האהובים שלו" הפך ליותר המנוני וקולנועי ברכב ספארי שנסע במהירות על פני המישור הפתוח. החוויה כולה גדלה בעושר, במורכבות ובפירוט - הופתעתי מכמה עמוק המוזיקה עיצבה את החוויה שלי.
עשיתי ספארי רבים ברחבי דרום אפריקה; אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהאזנתי למוזיקה בזמן נסיעה במשחק. כן, מוזיקה משרתת מעין פונקציה לסימון זיכרון מהעבר שלנו - לעתים קרובות כל כך, שיר יכול מידלהחזיר אותנו לזמן ומקום מוגדרים. אבל זה מעצב גם את ההווה שלנו.
קחו בחשבון אתלוס אנג'לסמִסעָדָהפָּסוּק, שמכנה את עצמה חווית אוכל "מושלמת מבחינה אקוסטית". זוהי יצירתו של מהנדס המיקס מני מרוקין עטור 18 פרסי גראמי, שבנה את חדר האוכל כך שהכל מהמוזיקה חיהלשיחת הסביבה של שולחנות שכנים משלימה את הארוחה שלך. Marroquin עובד עם שפים כדי ליצור תפריטי טעימות בהשראת אמנים וז'אנרים מוזיקליים שונים. (בכל מה שזה שווה, הוא גם עבד על האלבום של סוויפטאָדוֹם.)
"היופי במוזיקה הוא שלמסע שלנו אין כמעט שום קשר לאמן עצמו... זה קשור לאופן שבו מוזיקה מביאה אותך למצב נפשי מסוים", אומר מרוקין. ב-Verse הוא משתמש באקוסטיקה כדי להשלים את האוכל על מנת ליצור חוויות חושיות שעולות מעל ומעבר. לאחרונה הוא הרכיב תפריט טעימות של מנות אהובות ממולדתוגואטמלהושידוך את השירות לפסקול של גבי מורנו, אחד האמנים הפופולריים בארץ. "היה הרגע הזה בערב שבו תזמנו מנות מסוימות לצאת במהלך מילים מסוימות", אומר מרוקין. "קורה משהו קסום ורוחני. האורח פשוט מרגיש בצורה מסוימת".
מחקרים מראיםשהאזנה למוזיקה מגבירה את זרימת הדם לחלקים במוח שלנו שמייצרים רגשות ושולטים בזיכרון. ולפי ד"ר ג'ון מונדנרו, מנהל טיפול באמנויות אקספרסיביות בבית הספר לרפואה איקאן בהר סיני, המוזיקה עוזרת לנו למסגר את העולם סביבנו, במיוחד כשמדובר בסביבות חדשות.
כשאנחנו מטיילים, אנחנו חווים כמות עצומה של מידע חדש, אומר ד"ר מונדנרו, ומוזיקה עוזרת לנו להבין הכל. מכיוון שאנו מעבדים מוזיקה בקליפת המוח הפרה-פרונטלית, באותם מסלולים עצביים שבהם נוצרים ומוחזקים זיכרונות אוטוביוגרפיים, מוזיקה מטפחת "תחושה מוגברת של חיבור לעולם", ומשפיעה על המקצבים הביולוגיים שלנו, מצב הרוח שלנו ועל היסודות של מי. אנחנו. מסיבה זו, ד"ר מונדנרו מצא הצלחה בטיפול במוזיקה לחולים שחווים דמנציה או אלצהיימר; כאשר אותם חולים מתנתקים מהמציאות שלהם עם התקדמות המחלה, המוזיקה מטפחת לא רק חזרה לזיכרון, אלא חיבור לכאן ועכשיו.
ספארי הוא פרצוף כזה מחיי היום-יום שלי בבית עד שחלק מהפרטים האינסופיים של החוויה הולכים לאיבוד בהכרח. אף מוח לא יכול לתפוס הכל - אבל מוזיקה יוצרת מסגרת המאפשרת לשמר את הפרטים והרגשות החיוניים והמשפיעים ביותר. נראה שהשליטה במה ששמעתי אפשרה לראייה שלי מיקוד גדול יותר. תפסתי את עצמי מבחין בטביעות כפות של ברדלס בעפר לצד רכב הספארי שלנו לפני שבסופו של דבר השגנו את הצ'יטה הזו; אני עדיין יכול לראות את המסלולים האלה בזיכרוני, נדחסים בעדינות לתוך האדמה והולכים ומתעלפים עם כל משב רוח שעובר.
"מה שאנו שומעים, מריחים ומרגישים יוצר סיפור שלם סביב החוויות שאנו חווים", אומר ד"ר מונדנרו. "מוזיקה תורמת לכל מיני זיכרונות שהם לא רק עמוקים, אלא עמוקים למי שאנחנו כי הם מתחברים לרגעים בחיינו."
זו הסיבה שמלונות עובדים כל כך קשה כדי לכוונן את האווירה שלהם עם הפלייליסטים הנכונים. "מוזיקה מאפשרת לך להישען לתוך הרגשות שלך או לשנות את העדשה שלך על העולם", אומר LP Giobbi, מנהל מוזיקלי גלובלי של W Hotels. עבור השטחים המשותפים של כל נכס, ג'ובי אוצר פלייליסטים שמשנים אנרגיה מסביב לשעון - מאווירה ומרגיעה ביום, ועד אנרגטי וחגיגי עם רדת הלילה. "מוזיקה מגבירה בתוכנו את כל מה ששיר מעורר. זה יכול להחזיר אותנו לרגע בזמן או, בהתאם לשיר, יכול להוציא רגשות מסוימים החוצה. זה מאפשר לך להישען אל הרגשות שלך או לשנות את העדשה שלך על העולם".
מעולם לא היה ספק שאזכור איפה הייתי מתימחלקת המשוררים המעוניםיצא - אבל לא יכולתי לדמיין איך זה יעזור לי להתחבר ליותר מהטיול עצמו. האם במהלך שישים וחמש הדקות ושמונה השניות שהייתי עם האוזניות שלי במהלך נסיעת המשחק שלנו, האם פספסתי שירת ציפורים מסוימת, או שקלקלתי את השלווה של השתיקה הפרועה? אוּלַי. אבל מה שכן שמעתי קירב אותי אל הנוף ואל זיכרונותיי ממנו. הייתי מנותק בדרך אחת, אמנם, אבל מאוד עסוק באחרת.
.jpg)
