היי, אני ג'סי אשלוק.
אני סגן מנהל העריכה העולמי
של Condé Nast Traveller
ואני מפקח על המהדורה האמריקאית.
וזה פרק של מטייל למטייל.
עמיתי למטייל היום הוא בקס נדלבו
שהוא המנכ"ל והמייסד של מחנות בוש אפריקאים.
בקס גדל בכפר
ליד הפארק הלאומי Hwange בזימבבואה
וכבוגר הוא הפך שם למדריך.
מנחה, באמת אני חושב שפקח את עיניו,
הוא ידבר יותר על זה,
אבל פתח את עיניו לנושאים באפריקה
סביב שימור וקהילה
ובסופו של דבר להוביל אותו להיות
בעל/מפעיל של תלבושת ספארי משלו.
היכנסו למחנות בוש אפריקאיים שהוא הקים ב-2006.
ומאז, זה גדל ל-15, למעשה עכשיו 16 מחנות.
הוא גם, חשוב,
חבר ב-Condé Nast Traveller Advisory Board.
שלום, בקס.
תודה רבה, ג'סי.
אני גאה מאוד להיות כאן
ולנהל איתך את הצ'אט הזה.
ספר לי קודם איך החלטת להיות מדריך
ואז איך חווית ההדרכה הובילה אותך
לרצות לפתוח תלבושת משלך.
אז הניסיון שלי לגדול בכפר קטן קטן
באמת היו שש השנים הראשונות של חיי.
אבל מהר מאוד עברנו למעין אזור חצי עירוני
והגיע בסופו של דבר בכפר קטן קטן לכרות פחם
נקרא Hwange, שנמצא ממש בחוץ
אחד הפארקים הלאומיים הגדולים של זימבבואה.
זה היה בתקופה הזו שהיה לי
ההיכרות הראשונה שלי עם קצת חיות בר.
כשהיו לי פילים במהלך ההטענה,
לפשוט על הגן של אמא שלי,
שהיה תיקון במחיר טוב מאוד.
הלכתי וחקרתי, עקבתי אחר הפילים האלה
עם מעט מאוד ניסיון לעשות את זה.
וזה באמת היה משהו
להיות מסוגל לראות את החיות הגדולות והמרהיבות האלה
ולהחליט לרדוף אחריהם.
ההתעניינות התחילה רגע לפני שעזבתי את בית הספר,
שבו ביליתי זמן מה
במחנות הספארי כמתנדב.
במחנות ספארי, שם חברים שלי
שכבר עזב את בית הספר לפני שעזבתי,
הם כבר עסקו בתעשייה הזו.
וזה נתן לי הצצה במהלך חופשות בית הספר שלי.
כמו בעצם, אתה יודע,
יש כל כך הרבה דרכים ללמוד
והלמידה לא נעשית רק בין ארבעה קירות.
אבל למידה יכולה להיעשות גם במרחב פתוח
ולמידה יכולה להיעשות דרך הטבע.
כשיצאת, כדי לפתוח את המחנה הראשון שלך,
ספר לי איך חשבת על
מה התכוונת לעשות אחרת
ואיך זה יתורגם לחוויית האורחים.
אחרי שקיבלתי את המדריך המקצועי שלי, רישיון מדריכים,
זמן לא רב לאחר מכן,
יצאתי החוצה ולמעשה פתחתי עסק משלי
כפי שקראתי באותו זמן, Beks Safaris.
באמת מוכר את השירותים שלי כמדריך פרטי
והובלת קבוצות קטנות, משפחות
במקומות שונים ברחבי אפריקה,
בהתאם לחוויה שהם חיפשו.
והייתי אומר שכן
בשלב מאוד מרכזי של התעשייה,
דברים התחילו להתהפך קצת יותר לאירוח יוקרתי,
היכן היה הדגש והמיקוד
כמה גדול היה חדר השינה של אחד,
כמה גדול היה חדר האמבטיה,
שלו בכיור שלה, עם שתי מקלחות.
אחד הדברים שבאמת בלטו לי
באמת היה לו לב לשמור על דברים פשוטים
ובאמת חוזר למה שאני מאמין שספארי עוסק בו,
שהיה על ההנחיה
וחלק מאזורי השממה הטובים ביותר
או האינטראקציות הטובות ביותר עם השממה.
זה יכול להיות גם על נוף,
אינטראקציות עם תרבויות שונות
ובאמת נותן חוויה אפריקאית מלאה ומלאה.
איך עובדת ההרחבה?
איך מזהים מיקום, מתקשרים עם הקהילה,
להבין מה אתה הולך לספק
לאורח במקום הזה?
יש אמנות בבחירת המקומות האלה.
ויש, הייתי אומר,
יש מספר תיבות שעליו לבדוק.
האם באזור יש חיות בר?
ואם אין בו חיות בר,
האם יש לזה פוטנציאל
להתחדש ולהחזיר את מה
תהילתו לשעבר הייתה?
האם יש קהילות לצד
שנוכל לשתף פעולה?
זה יכול לעזור לנו לשמר את אזורי השממה האלה,
אבל במקביל,
שירוויחו מתיירות במידה כזו
אנחנו יכולים להיות שותפים זה לזה כדי לסייע לקהילות האלה
למעשה לצאת מחלק ממעגלי העוני
ולהתמודד עם חלק מהאתגרים.
ובסופו של יום,
בעלי יכולת להתקיים יחד עם חיות בר.
היו לי מספר שיחות לאחרונה עם,
עם אנשים שונים הקשורים אליהם
תנועת המסע השחור,
אשר היה כל כך תוסס בארה"ב וברחבי העולם.
בשנים האחרונות,
מדברים על התסכול שבחוסר היכולת למצוא
עסקים בבעלות שחורה באפריקה,
האם אתה אוהב במודע לחפש לערער
למטיילים המחפשים חזרה לאפריקה
מי יכול לרצות להתנשא על עסק בבעלות שחורה?
האם זה חלק מהדמות שאתה מקרין
למחנות בוש באפריקה?
אני לא רוצה שאנשים יתמכו בי או יתמכו בעסק שלי
כי זה עסק בבעלות שחורה.
אני רוצה שאנשים יראו אותי ויבינו את זה
אני עסק מצליח.
אני אפריקאי ובמקרה הייתי שחור ו,
ולהבין מה זה אומר
להיות מסוגל לספק חוויה, אשר,
שהוא שונה מאוד
לסוג החוויה המסורתית
שאנשים היו חווים לפני 50 שנה.
איזה תחום השפעה יש לי
על האנשים שעובדים בשבילי?
אתה יודע, בתור עסק שחור,
האם אני מוביל בדוגמה במידה
שאנשים רואים אותי ומדמיינים את עצמם
להיות בעמדה הזו של הצלחה לומר,
אני באמת יכול לעשות את זה.
זו הדוגמה שצריכה להיות לאנשים
שהם באמת יכולים להצטיין לא בגלל הצבע שלהם,
אלא בגלל שיש להם הזדמנות שווה
להיות מסוגל להצטיין. שמענו הרבה על
איך ציד חיות בר התגבר במהלך המגיפה.
ואני חושב שזה אמיתי, אתה יודע,
זה מראה איך, כמה קשורה התיירות ל,
לשימור.
אתה חושב שזה, אתה יודע,
לעובדה זו יהיו השלכות כלשהן על המדיניות
או על הדרך שבה דברים קורים סביב התיירות
ואיך הם מתקדמים?
מה שאני באמת מקווה זה
העולם מבין עד כמה כולנו לא מוכנים
במגיפה הבאה.
איך נוכל לוודא שאנחנו כל הזמן בהכנות,
אולי למשבר הבא?
כדי שנהיה הרבה יותר חזקים ויש לנו את היכולת
מנקודת מבט של משאבים פיננסיים,
מעם ומנקודה אנושית של,
נקודת מבט של משאבים.
איך אנחנו יכולים להיות מוכנים?
ולא רק שהמשכנו,
ליישם את המשאבים האישיים שלנו
כבעלי מניות של העסק שלי,
לתוכניות הקריטיות בשימור,
אבל גם לומר שיש משבר שעלינו להגיב אליו.
מהם הדברים שאנו יכולים להגיב עליהם?
כדי לוודא שהתפשטות נגיף הקורונה
לא משפיע על הקהילות שאנו משרתים,
הקהילות שהפכנו להיות חלק מהן.
עוד לא דיברנו על הקרן.
תוכל לומר כמה מילים על האופן שבו הקרן פעילה
בטיפול בכמה מהבעיות האלה שדנו בהן?
מחזית שימור, גרידא של שימור,
אנחנו, היינו שותפים, למשל, בזימבבואה
עם רשויות חיות הבר והפארקים, במקרה זה,
כדי לוודא שהאנשים הקריטיים
שנדרשים לצאת בשדות, כגון ריינג'רים,
שהם ישמרו על עבודתם
ושמשפחותיהם ועצמם מסופקים
עם מספיק חלבון ותוספי מזון.
כדי שלא יפנו לחיות הבר
ולא פונים אל המדבר
וראה בזה יבול,
שהם יודעים היטב יותר מכל אחד אחר.
בנינו בלוקים של מגן כחול בבתי ספר מסוימים שבהם
נניח, למשל,
לבית ספר של למעלה מ-300 ילדים יש שירותים אחד או שניים
להשתמש ביניהם.
אתה יודע, זהו, זה משבר שמחכה לקרות
לאור COVID.
בסדר, בוא נעביר הילוך לקצת אור
ואולי אפילו תגיד שאלות מטופשות.
אני אשאל אותם מהר ואתה יכול לענות מהר.
אל תשאל אותי איזה מחנה הוא האהוב עליי.
[צוחק]
אני לא, אני לא אבקש ממך לעשות את זה.
זה כמו לבחור את הילד האהוב עליך.
תן לי רק לשאול אותך לגבי מזוודות נשלחות.
האם אתה הולך, האם אתה מעדיף נרתיק עם צד רך או נרתיק קשיח?
אני לא טיפוס של כבודת צ'ק-אין,
כי אני לא אוהב לחכות בשדות תעופה.
נסעתי עם שני תיקים, תיק רך,
ואז תיק קטן קל משקל
עם המחשב שלי, ומחברות וכל זה.
לחכות סביב הקרוסלה זה כמו הסיוט הכי גרוע שלי.
האם יש לך טקסים לפני הטיסה?
אלוהים, כן. זו שאלה די טובה.
אני חייב לומר שאני כן מעריך
יכולת להגיע לשדה התעופה בזמן
לקבל גישה לטרקלין אם אני יכול,
גם אם אצטרך לשלם את דרכי פנימה,
ובאמת קצת להאט את זה
ולמעשה להיכנס לאזור של,
אוקיי, אני הולך לטייל עכשיו. אני נוסע.
כי אני חושב שאני כל כך מוסח לפני הנסיעה
עם נוכחות בזמן אמת
לכל מה שאני עושה.
ואז זה ממהר מטורף לשדה התעופה,
לעבור דרך שדה התעופה
ולהיות מסוגל להיכנס לטרקלין ולהגיד,
בסדר, אני עכשיו במסע.
תכניס את דעתי לשם.
סוג זה, הפך לטקס שלי.
אם אתה יכול לקחת רק טיול אחד,
לאן בעולם אתה בוחר ללכת?
באמת התעניינתי לראות יותר מאפריקה.
יצאתי לטיול בקונגו
ולרפובליקה המרכז אפריקאית.
וזה באמת היה ב-bucket list עבורי.
אז הייתי אומר שהבא בשבילי הוא גאבון.
וזה גם בהתהוות כבר שנתיים.
אז אני מאוד מתרגש מזה.
קובה היא גם משהו שהיה גבוה מאוד
ברשימה שלי, כנראה בערך 15 שנה.
אני מודה לך מאוד על זמנך
והשיחה שלך.
היה תענוג אמיתי לדבר איתך
ואני מצפה לשיחות עתידיות על הדברים האלה.
תודה לך, ג'סי.
אני מאוד מעריך את הזמן שהיה לנו ביחד
ואני מצפה לעשות ביחד שינוי גדול מאוד,
הבדל בקהל של קונדה נאסט
והיכולת, באמת לעורר אנשים לטייל.
