הארכיטקטורה הברוטליסטית של לונדון: מה שווה לחסוך?

James O. Davies/מורשת אנגלית
בניין לויד'ס, לונדון
"זה בן רבע מאה, אבל הסמל של אדריכלות היי-טק של ריצ'רד רוג'רס, שיש לו את השירותים לבניין מבחוץ, נשאר עתידני מעורר יראת כבוד - אין שום דבר מתוארך בזה", אומר גי. "זה גם שכן טוב, עם אטריום זכוכית המהנהן לשוק לידנהול ההיסטורי, בסמוך."
© Peter Phipp/Travelshots.com / Alamy
אולם הפסטיבל המלכותי, לונדון
"אני זוכר שהלכתי לקונצרטים באולם הפסטיבל עם סבתא שלי בילדותי והתפעלתי ממנו לגמרי - חלל אולם הקונצרטים עם המרפסות המיוחדות שלו, הגוונים החמים והעציים של השטיח הצבעוני הג'אזי", אומר גי. "זהו המבנה הקבוע היחיד מפסטיבל בריטניה ב-1951, והוא נותר מרכז תרבותי תוסס וחשוב ביותר."

James O. Davies/מורשת אנגלית
אולם הפסטיבל המלכותי, לונדון
James O. Davies/מורשת אנגלית
בית הקפה E. Pellicci's, לונדון
"זהו בית קפה איטלקי, בניהול משפחתי עם כפיות שמנוניות, שהשתמש בחומרים כמו Vitrolite וכיתוב פלדה sans serif שהיו חדשים כאשר נבנה ב-1946", אמר גי. "זה ניצול נדיר של אותה תקופה, של הגירה איטלקית מוגברת שסימנה גם את הגעתו של בית הקפה - המספרים בלונדון הוכפלו בשנות החמישים - ועדיין אפשר לקבל כאן כוס נהדרת".

James O. Davies/מורשת אנגלית
בית הקפה E. Pellicci's, לונדון
James O. Davies/מורשת אנגלית
מרכז הקניות מילטון קיינס, בקינגהמשייר
"זה אולי נראה מפתיע לכלול מרכז קניות, אבל זה, בהשראת העיצובים של המאסטרו מיס ואן דר רוהה מאמצע המאה הוא דוגמה יוצאת דופן לארכיטקטורה אזרחית שלאחר המלחמה", הסביר גי. "זה היווה את החלק המרכזי של העיירה החדשה מילטון קיינס, שהוגדרה ב-1967, היא מוארת בצורה מבריקה ומלאה באמנות ציבורית."