איך זה פגע בך כשהגעת?
מייסדי המישורים הגדולים (ונשיונל ג'יאוגרפיקיוצרי סרטים ואנשי שימור משפיעים) דרק ובוורלי ז'וברט בחרו בחלקת האדמה הזו כבסיס הבית שלהם לפני שנים רבות, לפני שפתחו מחנה בשטח ב-2017. וקל להבין מדוע: בכניסה לאוהל הראשי (מוקף בחמישה אוהלים קטנים יותר). וסוויטה עם שני חדרי שינה) נפגשים עם נוף רחב זווית אל מישורי השיטפונות של Okavango. האסתטיקה הקלאסית מחזירה אותך מיידית לספארי אפריקאי של 1920 בקירוב, עם כיסאות ושולחנות בסגנון מסע פרסום, שטיחים מזרחיים, כורסאות עור, אביזרי פליז, ספרייה ומפות וינטג' על הקירות, והכל תחת אוהל בד מכוסה. חלל המגורים נפתח לבמת עץ עם שולחנות אוכל ובור אש, בו האורחים מתערבבים בלילה.
נֶחְמָד. ספר לנו על האוהל שלך.
נשארתי בסוויטת Duba Plains, אוהל עם שני חדרי שינה שהוקם על סיפון אדני רכבת ממוחזר עם אזורי אוכל וסלון מקורים. לכל אחד מחדרי השינה יש בריכת מים עמוקים וחדר רחצה משלו, ומקלחת פנימית/חיצונית. מיטות החופה מעץ עטופות בכילה נגד יתושים, והחלון הקדמי נפתח כדי להעניק את הנוף המטורף ביותר של הביצה מהמיטה שלך - ומדי פעם אלי שעוברת שם. (בחורף, יש אח ליד המיטה.) נגיעות תפאורה כמו אמבטיית גליל נחושת ומיני בר השוכן בארון קמפיין בסגנון וינטג' משלימים את הפנטזיה. החדר מגיע גם עם משקפת 8x42 ומצלמת Canon מדגם חדש ועדשות בהשאלה (תחזרו הביתה עם כונן אצבע של התמונות שלכם). מגע אחד נחמד במיוחד היה נייח אישי של מישורי דובה, לא שכתבתי מכתב כבר שנים.
בואו נדבר על האוכל.
כל הארוחות כלולות: קפה מובא לאוהל שלך לאותה שיחת השכמה ב-5:30 בבוקר; ארוחת בוקר דשנה, ארוחות צהריים לפיקניק, תה מנחה על המרפסת; וארוחות ערב, שתוכלו לאכול ביחד או לבד (אהבתי את סלט האבוקדו והאפונה, ואחריו רגל טלה). השקיעות הכל כך חשובות מוגשות בחוץ, ובחזרה לאוהל, יש מרתף יינות עם כמה מאות בקבוקים שנבחרו ביד על ידי בני הזוג ז'ובר, שכל הייננים שלהם תומכים בסוג של שימור או מאמץ קהילתי.
עכשיו, על הספארי הזה.
Great Plains הוא המפעיל היחיד בזיכיון, אז הכל תצפית פרטית של חיות בר - אין פקקי תנועה של לנד קרוזר בכלל. אם אתם שם במהלך העונה הרטובה (בערך יוני עד אוגוסט), הדלתא מתנפחת ו"רכבי הביצה" חורשים במים שלפעמים יכולים להתיז מבעד לדלתות, אז תתכוננו להירטב קצת. בנסיעה אחת ראינו טונות של אנטילופות קודו, קופי עץ, בושבוקים, היפופוטמים, אריה, חזירי יבלות ואפילו משפחת נמר.
עוד משהו בולט? האם היו חוויות תרבותיות או חוצות אחרות שהיו באמת מעניינות?
אין כפרים בקרבת מקום, כך שאין הרבה אינטראקציה תרבותית (אלא שרוב הצוות מגיע מהסביבה הגדולה יותר). אבל מישורי דובה אכן משתפים פעולה עם קהילות באזור הרחב יותר, עם קרנות חכירת קרקע, מקומות עבודה ופרויקטים כמו מנורות ללמידה ומחנה שימור לילדים, כך שהאוכלוסייה מקבלת הטבות מוחשיות משימור חיות הבר. אה, וחנות הבוש המפתה מאוד מוכרת אומנות מתוצרת מקומית ואזורית.
שורה תחתונה: שווה, ולמה?
נכס זה הוא ברמה הגבוהה ביותר בבוצואנה, עם נוף מדהים ואקסקלוסיבי, חללי פנים יפים, והדרכה ושירות מעולים.
