ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
הכל פשוט ומפושט בחזרה בספינת הדגל האיקונית של סנט ג'ון, השוכנת במעשנה ישנה ממש צפונית לשוק הבשר של סמית'פילד. יש קירות מסוידים בלבן, אורות בסגנון תעשייתי וקרשים חשופים, וכך היו הדברים מאז פתיחתו ב-1994. למרות זאת, מדובר באחת הכתובות היותר מסבירי פנים בלונדון, עם שגרה מרגיעה משלה; בקר באמצע הבוקר וסביר להניח שתמצא את השף פרגוס הנדרסון יושב על הבר.
איך היה הקהל?
לכל לונדוני שיודע על אוכל יש נקודה רכה לסנט ג'ון, כמו גם שלל השפים שהכשירו כאן לפני שפתחו מקומות משלהם (טרולו,שחור גרזן מנגל, The Marksman, ועוד הרבה הרבה יותר).
מה עלינו לשתות?
תמיד יש משהו טעים ברשימת היינות הכל-צרפתית, שהוקמה על ידי מייסד סנט ג'ון, טרבור גוליבר. נסו כוס קריניאן מהכרם של המסעדה ב-Langedoc, או את ה-Picpoul de Pinet, הטעים להפליא.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
המקום הזה הוא שם נרדף לאכילה מהאף אל הזנב, עם תפריט שעשוי לעבור מכליות השטן ועד למח העצם הצלוי הדקדנטי (גרפו אותו ואז זרקו אותו על טוסט מחמצת, עם פיזור של סלט פטרוזיליה חריף). אם זה לא הקטע שלך, יש הרבה אפשרויות פחות טורפות; סלק קלוע אדמתי עם גבעול עיזים, אולי, או סרטן שלם ונאה לחלוק. כמה שתחשבו שאתם מלאים, מצאו מקום לקינוח - חצי תריסר מדלינים, אפויים לפי הזמנה, הם לא דחף שתצטערו עליו.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
למרות הפריסה המחמירה שלו, המקום הזה לא יכול להיות מסביר פנים יותר, בין אם אתם מנשנשים וולשי rarebit לבד בבר או מתכננים סעודה בקנה מידה מלא (אשר, בהתראה של שבוע, עשויה להיות כרוכה בחזיר יונק שלם).
