תן לנו קצת רקע, כדי להתחיל. מי אחראי למקום הזה?
היועצת הוותיקה של פראדה וארמני, פאולה זנקנרו, הקימה את נאמו, בוטיק אוורירי שנקרא על שם המילה הקוריאנית לעץ. מפרידים חתוכים היטב וסנדלים עם רצועות ממלאים את המתלים, ואנשי מכירות רוקמים את ההגדרה האישית של זנקנרו לשיק. לולא אוסף של סארונג ג'אווה וינטג' גרובי, חנות היעד הזו יכולה להיות ממש בבית בביאריץ או בקפרי.
נשמע מושלם. אז מה המראה?
הבעלים ילידת גנואה שלמדה לתפור מסבתה מביאה את העין העיצובית האיטלקית שלה למפרדות וסנדלים חתוכים היטב, המגיעים במגוון עורות אקזוטיים, מעובדים בצורה אתית, כולל סטינגריי. קו Namu Essentials שלה מוסיף קורטוב של כשרון אירופאי ליסודות על חוף הים; תחשוב, כובעים, שמלות צפות, קפטנים וסרבל, כולם בעלי משקל נוצה וקל לארוז.
אם הכסף אינו חפץ, מה נכנס לעגלה?
נאמו נושאת קולקציות קפסולות שעוצבו על ידי חבריו של הבעלים, כמו תיקי הטיק הממוחזרים של המעצב הקמרוני כריסטיאן גרסייל, תיק ה-it לכל מי שמתחייב לקיימות. שרשראות שרשרת הסיסם ועגילי החישוקים מעץ טיק של Graciel מוסיפים מעט מהאמון הירוק הזה בפחות.
ממה עוד עלינו להיזהר, לעצמנו או כמזכרות לקחת הביתה?
חפתים וצמידים מכוסים דגיגון בספקטרום של גוונים שעון מתחת ל-100$, או אחד מצעיפי הכותנה החסומים ביד של נאמו עם ציציות בעבודת יד.
מי עוד קונה כאן?
אנשים שמחפשים משהו מתחשב יותר מהצ'ינץ שמתנופף מחוץ לרוב חלונות הראווה בסמיניאק שמסביב, כמו גם קונים שאכפת להם ש-Zancanaro מייצרת את הקו שלה בבאלי כדי לתמוך במפעלים מקומיים. היא גם קונה עורות ישירות מדייגים אינדונזים שאחרת היו נפטרים מהם.
משהו שעלינו לדעת לפני שעצור?
הקפידו לחטט אחרי שמלות מחמיאות כמו כפתן אנדמן ושמלת מלבר. כל אחת מהן היא נישואים ייחודיים של עיצוב איטלקי, מיומנות אמנותית אינדונזית, וכשרון טקסטיל של דרך המשי.
