"ברג'סטאן", כותב ורנייר, "גם גברים וגם נשים עונדים תכשיטים. כאן, ידו של סוחר מכוסה בתכשיטים: תליון הזהב שלו מתאר את דורגה, האלה הבלתי מנוצחת".
גומחה בחבלי ניוואס שמורה כנראה לנשים; לכיוון האחורי של החדר, חלון קשת מחודד כולל דוגמת סבכה שנחתכה ישירות לתוך השיש.
נשים בסארי בגווני תכשיט עוצרות להפסקה בדרך להר אבו, "תחנת גבעה" (נסיגה בקיץ) שבה הגובה הגבוה שומר על הטמפרטורה קרירה יותר מהעמקים והמישורים השכנים.
לאמן הרחוב הזה יש שיער פנים בשפע, סמל לגבריות ולגאווה רג'פוטית, לשפם במיוחד. ברג'סטאן, אדם שחולץ עליו כבוד חייב לגלח את שפמו.
צבע הזהב שולט בחדר זה, המעוצב בפאר בסגנון המוגולי, הממוקם בקומות הפרטיות של צ'אנדרה מאהל בג'איפור. כל הקסם של רג'סטאן טמון בחדר הזה, מקום למוזיקה וריקודים, שבו המהרג'ה נרגע עם המשפחה והחברים הקרובים: קירות משובצים במראות וזכוכית צבעונית, ספות מכוסות משי עם רקמה, תקרות מעוטרות במוטיבים פרסיים.
ילד צועני ממדבר ת'אר עונד תכשיטים שהם ירושה משפחתית, וכמו כל הנשים הנוודות, היא עונדת את כל רכושה העולמי.
ערבוביה עליזה של פריטים בדוכן בזאר של טיג'רה, עם התמונה הרגילה של האלוהות תלויה עם שרשרת של פרחים מלאכותיים, פליירים בשימוש חוזר לנייר רשימות, ושרשרת פלפלים ירוקים זעירים ולימון המשמשים לטקסים בבית.
פופולרי באירופה במהלך המאה ה-18, צלליות הפכו לעמוד התווך של דיוקנאות במאה ה-19 בגלל תחושת המיידיות שלהן והתפתחות הצילום. צלליות תיארו את הטקסים והמנהגים של החברה הבריטית ומאוחר יותר יהוו השראה לאמנות האנימציה. ברחבי הודו, אתה יכול לראות את ההשפעה על דיוקנאות של נסיכים, כמו זה, המופיעים בכמה ארמונות.
הכריכה שלסגנון רג'סטאן; הסופר ורנייר כותב בהקדמה, "ברג'סטאן, אדם פוגש פלא אחר פלא; אדם מופתע מיופי על כל צורותיו - אמיתי או דמיוני - ומקסם בכל צעד".
