ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
זה יהיה קל לפלטת בלונד-עץ-לבן להרגיש כמו קטלוג של איקאה שירד מהפסים, אבל זו אווירה נטולת אומלאוט למרבה הפלא, למרות האסתטיקה הסקנדינבית והיפנית שלה. צוות מציק ותאורה מחמיאה עוזרים לו להרגיש נעים - וכך גם הידיעה שג'יימס מרפי (מ-LCD Soundsystem) מנהל את הג'וינט. זה הזמן שבו אתה מתחיל להבחין בסאונד של החלל - הלוחות סופגי הרעש מעל רצועות העץ שמצפים את התקרה, מערכת הסאונד הוינטג' המצוינת.
איך היה הקהל?
"הסתיו נשמע הרבה יותר מדהים על מקינטוש, נכון, בנאדם?" זה מסוג הדברים שאתה עלול לשמוע בקרב חנוני מוזיקה כאן. יש גם המון חובבי יין טבעי, שכן המקום ידוע בכך.
מה עלינו לשתות?
ארבעה חנוני יין מנהלים את הג'וינט הזה, ואתה רואה את זה בכל התפריט הארוך להפליא: יש עמוד שלם של יינות כתומים, למשל, וחמישה עמודים מוקדשים לשמפניה. הרשימה משתנה די הרבה מיום ליום, והצוות יתריע בפניכם על מה שנמצא רק בפנים ומה כמעט נעלם - חלומו של אונופיל אמיתי.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
יש משהו מאודפריזאיעל האוכל כאן. יש צלחות קטנות של השף ניק קורטולה, כן - אולי תראו טרטר עם פצפוצי שומשום, מוס כבד עוף, שרקוטרי דופק, גבינה מצוינת - אבל גם אופציות יותר טובות כמו צלעות חזיר ברקשייר בזיגוג סיידר. זה סוג המקום שבו אתה מסתכל על התפריט, ואז להפוך את תקציבי האכילה והשתייה שלך. אולי אתה זורק 70 דולר עבור יין ו-14 על שעועית חמאה במרק חזיר, מחליט להאזין לכל האלבום, לשתות את כל הבקבוק, ולחטוף פרוסת פיצה מאוחר יותר.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
השרתים יודעים שהמקום הזה יכול להפחיד (ראה: רשימת יינות ענקית) אז הם בדרך כלל עושים מאמץ נוסף כדי להיות מקסים - שינוי מבורך בוויליאמסבורג.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
ברוך גם את הבעלים, עבור ארוחת הצהריים של 32$ לאדם המשתנים תמיד בסופי שבוע, שעשויה לכלול פריחת דלעת מטוגנת, שעועית שעווה צהובה, דג כחול מונטוק עם שרוויל וסורבה דובדבן ריינאייר.
