הוויכוח על תיוג גיאוגרפי הוא באמת על שמירת סף בחוץ

חפשו את #RoysPeak באינסטגרם ותמצאו כמעט 60,000 תמונות המתארות בערך את אותה סצנה: מטייל בודד התייצב על רקע הרים מאובקי שלג ומפרץ בתולי בוואנאקה,ניו זילנד. נראה שמטפסי ההרים האלה יצאו לקצה העולם לצורך הצילום, אבל התרחק כ-100 רגל ותתרחקלמצוא תורשל אינסטגרם נלהבים שמחכים לתורם על שפת הצוק.

פסגת Roys Peak האייקונית הייתה פעם נקודה נידח ולא ידועה, אבל מספר המבקרים עלו ב-12% מ-2016 עד 2018, עד ל-76,000 בשנה, לפידיווח של ה-BBC. מקומייםלהאשים את הרשתות החברתיותוהשורה האינסופית של מטיילים שמנסים לשחזר את אותה תמונה שראו באינטרנט.

החשש הרחב יותר - שהמדיה החברתית ותמונות מתויגות גיאוגרפיות מתדלקותתיירות יתר, במיוחד למקומות שלא מוכנים להתמודד עם עלייה כזו בזרימת המבקרים - היא כזו שהושמעה יותר ויותר בשנים האחרונות. אבל ככל שכל תמונה משותפת מושכת יותר מבקרים, וכל מבקר אומר שאפילו יותר תמונות משותפות, רבים תוהיםאיך לשבור את המעגל.

אנשי שימור השתמשו במגוון אסטרטגיות כדי להילחם בצפיפות וביעדים טבעיים מכריעים. ביניהם הואמרכז לא השאיר עקבות לאתיקה בחוץ'אוסף שלהנחיות מדיה חברתית, שפורסם ב-2018. מרכזי בהנחיות היא הנחיה שהפכה לשנויה במחלוקת במקצת: "תחשוב לפני שאתה מתייג גיאוגרפי". תגיות גיאוגרפיות, המייצגות את נתוני המיקום המצורפים לתמונה, או אוטומטית במטא נתונים של התמונה או באופן מכוון יותר באמצעות אפליקציית מדיה חברתית, מקלים לראות היכן בדיוק צולמה תמונה על ידי מיקום גיאוגרפי על המפה.

"התוצאה של מתן המיקום המדויק הזה היא שהוא יכול להסיע אנשים ישר לנקודה בתולית מאוד, או למקום שמשום מספר סיבות לא יכול להכיל המון אנשים חדשים", אומרת דנה ווטס, מנכ"לית המרכז. לאתיקה בחוץ. "אנחנו אומרים, 'תחשוב לפני שאתה מחליט לשלוח קואורדינטות מדויקות'".

במהלך השנתיים האחרונות, תומכי אנטי-תיוג גיאוגרפי כמו ווטס התקדמו, וקבלוסיקור חיובי מהניו יורק טיימסוהשראה לאחרים במדיה החברתית למנוע את פרטי המיקום שלהם בעת שיתוף תמונות. כמה גולשי סקי אחוריים אפילו הרחיקו לכתבטעות בכוונה את התמונות שלהם, ובשנת 2018 הושקה מועצת הנסיעות והתיירות של ג'קסון הולקמפייןשבו הם מבקשים מהמבקרים לתייג תמונות גיאוגרפית עם הסלוגן הגנרי "תייג באחריות, שמור על ג'קסון הול פראי" במקום לשתף מידע מיקום בפועל.

אבל יש אומרים שגם אי תיוג גיאוגרפי יכול להרגיש בלעדי.

דניאל וויליאמס, עורכת בכירה שלמחנה בסיס מלנין, מייסד שלDiversifyOutdoors.com, ומחבר הפוסט הויראלי בבלוג"חמש סיבות מדוע כדאי להמשיך לתייג גיאוגרפי", הוא ביניהם. היא מציעה שהדחיפה לאי תיוג גיאוגרפי, בכוונה או לא, היא מטפחת משחק קלאסי של התרחקות, עם נימות ספוגות בפריבילגיה גזעית וסוציו-אקונומית. זו שמירת סף, היא טוענת: זו התפיסה שמי שלא גדל לומדלא להשאיר עקבותעקרונות של טבע אתית מבחינה סביבתית פחות ראויים להזדמנות לחקור את החוץ.

"הטיעון שאני רואה שוב ושוב במדיה החברתית ובמאמרים, בפרפרזה, הוא, 'איך שלא נראה שימוש בקרקע כשגדלתי - ובכן, זה היה שימוש מתאים'", אומר וויליאמס. "ומה שאתה רואה היום זה שימוש לא הולם, או שימוש יתר, כי עולים חדשים הם מטבעם לא ראויים, ואנחנו לא רוצים אותם כאן."

נימוקים כאלה שכנעו אחרים לחשוב מחדש על הגישה שלהם לאי תיוג גיאוגרפי.אביגיל ווייז, המנהל הדיגיטלי בבָּחוּץמגזין, מודה שהיא נהגה להירשם לקלישאה הישנה לפיה אנחנו אוהבים את האדמות הציבוריות שלנו עד מוות, תוך השמטת תגיות גיאוגרפיות בכוונה מהתמונות שלה. אבל לאחר קריאת המאמר של וויליאמס, דעותיה התפתחו.

"גדלתי על שייט בקאנו עם אבא שלי", אומר ווייז. "היה לי מזל שהגישה והידע הזה זמינים לי. ולא לכולם יש את זה. אז תספק למישהו מידע כמו, היי, תראה את האגם היפה הזה שאני נמצא בו, ודרך אגב, הנה שם האגם כדי שתוכל לבקר גם בו - זה בעצם יוצר חוץ מסביר פנים ומכיל יותר."

משפיעני מדיה חברתית, שיש להם גדודי עוקבים, מודעים גם לאיזון הקשה הזה.

אליזבת קרלסון, בלוגר מניו זילנד בהרפתקאות צעירותעם יותר מ-200,000 עוקבים באינסטגרם, שקל את ההשפעה של תיוג גיאוגרפי. "אני מנסה לצייר דיוקן מדויק של היכן שאני נמצא", אומר קרלסון. "אני כנה לגבי אם יש המונים, אם אין." היא אומרת שהיא מתייגת גיאוגרפית יעדים שלדעתה יש להם יכולת צמיחה ותיאורטית יכולה להתמודד עם זרם של מבקרים - כמו מרכז אוטגו, אזור שלניו זילנדהיא פשוט ניהלה מסע פרסום בתשלום עם - והיא נשענת על היעדים כדי לספק את בדיקת הבטן הזו.

"אני מנסה לא לתאר מקומות במיסטי הזה, הו, זה מקום כל כך יפה, אתה צריך לבוא, סוג של דבר", אומר קרלסון. "אני מנסה להשתמש בהשפעה שלי ובעמדה שלי כדי באמת לספר את הסיפור המלא".

עם זאת, זה לא תמיד כל כך פשוט. דוגמה דרמטית אחת לאפקט התיוג הגיאוגרפי של המשפיע השתבש נראתה במרץ באגם אלסינור, קליפורניה, שם כמה אינסטגרם עם עוקבים עצומים התייצבו בין פריחת הפרג של העיירה. זה לקח רק אכמה פוסטים למשוך המוני תייריםתוך ימים ספורים; ההמונים שבאו אחר כך רמסו את הפרחים העדינים, וגרמו לפקקי תנועה כל כך שהמקומיים הרעים בעיירה הקטנה לא יכלו לגשת לבתיהם.

כמה משפיענים ניסו להפחית את הנזק:משתמש אחד עם יותר מ-730,000 עוקביםכתב בכיתוב: "הפריחה לא הייתה דומה לשום דבר שראיתי, ואני מקווה שתזכו לחוות אותה מתישהו! כמו תמיד, זכרו לכבד את המקומות שבהם אנחנו משחקים. הישאר על שבילים ומשטחים קשים, צלם רק תמונות, קרא שלטים". אחרת הודתה שהיא עשתה פוטושופ של תמונות שלה, והודיעה לעוקבים שהם לא יוכלו לשחזר את התמונה שלה. ההשפעה הייתה כל כך חזקהראש העיר פרסם סרטון אינסטגרם משלוקורא למבקרים לחזור בפעם אחרת.

למרות זאת, רבים מאמינים שיש דרכים פחות בעייתיות ויעילות יותר לגשת לצפיפות בחוץ מאשר לא לתיוג גיאוגרפי - זה פשוט לא כל כך פשוט. בפוסט הבלוג שלה, וויליאמס ממליצה על רפורמות מבניות, כמו דחיפה לקידום פארקים ממלכתיים (שבדרך כלל הם פחות צפופים מפארקים לאומיים) וגיבוי רחב יותר ליוזמות שמחנכות את הציבור לניהול סביבתי.

ווטס מסכים שחינוך יכול להיות תשובה יעילה, בהתייחס למגוון שלחומרים והדרכות שימושיותהמוצע על ידי Leave No Trace. היא מצטטת את Roxborough State Park בקולורדוכדוגמה למקום שעלול להיות בסיכון שבאמת נהנה מנקיטת גישה חינוכית יותר: כאשר מנהלי קרקע ומתנדבים מקומיים הבחינו בזרימה מוגברת של מבקרים, הם נקטו בעקרונות 'השאירו ללא עקבות' - כמו שהייה בשבילים מסומנים והשלכה נכונה פסולת - והחדיר אותם לכל היבט של הפארק, החל מהשילוט ועד עלונים ומפות ועד למרכז המבקרים. כעת הפארק מצויד לקלוט יותר אנשים, ללמד אותם על שימור וקיימות לאורך הדרך. התקווה היא שלא משנה מי יופיע וישתף את הפארק ברשתות החברתיות, היעד יוקם לתיירות אחראית, ועולים חדשים יוכלו להתמצא ברעיונות הללו.

ככל שיותר מטיילים יוצאים לכביש (ועל השבילים), השאלה כיצד לשמר יעדים שבירים דוחקת מתמיד. לְפִידו"ח לשנת 2018 של איגוד תעשיית החוץ, 49 אחוז מאוכלוסיית ארה"ב השתתפו בפעילות חוץ ב-2017 - 1.7 מיליון יותר אנשים מאשר ב-2016.מחקר אקספדיה 2018גילה ש-84 אחוזים ממשתתפי ה-Gen-Z ו-77 אחוזים מבני המילניום אמרו שכןמושפע מחבריםאו תמונות מסע של משפיענים ברשתות החברתיות. תיוגים גיאוגרפיים או לא, התפקיד של אפליקציות שיתוף תמונות בהתרבות הנסיעות לא נעלם, אז אולי הדרך הטובה ביותר קדימה היא לאמץ אותן ככלי, אומרים רבים. יש הזדמנות להשתמש בוויכוח הגיאוגרפי כדי להניע נסיעות אחראיות, החל מצעירים.

"אי אפשר לקיים שימור בלי אנשי שימור, ואי אפשר להחזיק אנשי שימור בלי בני דור המילניום", אומר וויליאמס. "אנחנו צריכים להכיר בכך שמדיה חברתית ומשפיענים ממלאים תפקיד גדול בזה. המטרה צריכה להיות להשפיע על הדור הבא של שומרי השימור ולעודד אנשים לפתח אהבה לחיק הטבע".

אולי הגישה הטובה ביותר עבורנו כמטיילים היא לחפש חוויות חוצות משלנו - להשתמש בתמונות המתויגות גיאוגרפיות לא כשרטוטים, אלא כהשראה לחשיפת פיקס ה-Roys ופריחת העל שלנו.