טיול כהורים יכול להיות חרב פיפיות. מִצַד אֶחָד,טיולי משפחותהם דרך ליצור זיכרונות ארוכי טווח או מסורות שיכולות להימשך דורות. מצד שני, נסיעה עם ילדים - במיוחד ילדים צעירים - יכולה להיות מקור ללחץ משמעותי.
אבל עבור אמהות טריות שחוות הפרעות מצב רוח סביב הלידה ואחרי הלידה, נסיעה עם תינוק יכולה להיות גם צעד לקראת ריפוי. איזבל, בת 30, שביקשה להתייחס אליה בשמה הפרטי בלבד, הבינה מהר יחסית שהיא נאבקת בסימפטומים של דיכאון לאחר לידה וחרדה לאחר לידה לאחר לידת ילדה השלישי בסוף 2019. היא חוותה את שתי ההפרעות המתישות. לאחר הלידות של שני ילדיה הראשונים, אם כי לקח הרבה יותר זמן - יותר משנה מהילד הראשון ותשעה חודשים לאחר השני - עד שהיא זיהתה זאת. אבל הפעם זה היה שונה.
"חטפתי את הילדים הגדולים שלי הרבה ומהר מאוד", אומרת איזבל. "שנאתי שזה קורה שוב, אבל הזעם והכבדות היו מוכרים מדי".
היא חיפשה מיד טיפול בדיבור והוכנסה מיד לתרופות שיעזרו לשפר ולטפל בסימפטומים ההולכים ומתגברים - כולל עצבנות, מצבי רוח וחוסר תקווה - אך תחילתה שלמגפת COVID-19רק החמיר את המצב. "לו 2020 לא התפרקה, אני חושבת שהייתי מסוגלת להתמודד עם זה טוב יותר", היא אומרת.
אז היא עשתה את מה שלדעתה הכי טוב לבריאותה הנפשית. היא נסעה.
"עשינו כמה טיולי לילה [לביקור משפחה] ועשינו טיול יום נישואין אחד מאוחר גם עם התינוק", אומרת איזבל, שנאלצה לנווט את המדינההגבלות נסיעה מתמשכותלעשות זאת. "הילדים שלי אוהבים לראות את סבא וסבתא שלהם ואנחנו מעריכים את האהבה והתמיכה הנוספת לילדים שלנו. אני מרגיש הקלה כשאנחנו מבקרים את המשפחה במקום המצב הרגיל שלי להיות מוצף כל הזמן".
כמהאחת מכל שמונה נשים בארצות הברית תחווה דיכאון לאחר לידה, שיכול להתבטא בתחושות כמו כעס, נסיגה חברתית וחוסר ערך, על פי מחקר של Centers for Disease Control and Prevention (CDC). והמגיפה המתמשכת החריפה את משבר בריאות הנפש הקיים במדינה, במיוחד עבור אמהות. כמה74 אחוז מהאימהות בארה"ב אומרות שהן מרגישות גרוע יותר מבחינה נפשיתמאז שהמגיפה החלה, על פי סקר אמהות במאי 2020, לא מעט בגלל הבידוד של המקלט במקום, אובדן מערכות תמיכה כמו טיפול בילדים או משפחה קרובה, וגורמי הלחץ של עבודה מהבית תוך הקלה על למידה מתוקשבת בבית ואחריות אחרת של גידול ילדים ומשק בית. מחקר של למעלה מ-600 נשים עם תינוקות עד גיל 12 שבועות מצא שבמהלך הסגר הראשון בבריטניה,43 אחוז עמדו בקריטריונים לדיכאון קליני ו-61 אחוז עמדו בקריטריונים של חרדה.
מחקרים הראו גם שנסיעה יכולה ולעיתים קרובות משפרת את הבריאות הנפשית. סקר אחד משנת 2013 בקרב 485 מבוגרים בארה"בנסיעות מקושרות לאמפתיה, תשומת לב, אנרגיה ומיקוד מוגברת. סקר אחר משנת 2010 מצא את זה בפשטותתכנון טיול יכול להגביר באופן משמעותי את האושר הכללי של האדם.
זה בהחלט היה המקרה של לינדזי דיווידסון, 32, ילידת אוקלהומה סיטי. גם לאחר הערכת גורמי הסיכון שלה ל-COVID-19, כולל האפשרות להיות מבושה בנסיעות, הטיול הרגיש כמו יותר משינוי קצב טוב - זה הרגיש הכרחי.
לאחר שנאמר לה שההיריון הראשון שלה אינו בר קיימא ועבר הרחבה וריפוי (D&C) כדי להסיר את שאריות ההריון, היא ובעלה שקלו לבטל את הטיול שתוכנן קודם לכןהוואי. אבל היא ובעלה היו צריכים לברוח - להיות במקום אחר מלבד הבית שלהם. "בדיוק עברנו לבית חדש שבועיים לפני כןההפלה, אז קנינו את הבית החדש והיפה הזה והזכרונות הראשונים שלנו הם מהאובדן הנורא והנורא הזה", היא מסבירה. "אחרי שאיבדנו את ההריון הראשון שלנו כך, העולם שלנו ממש התהפך. זה היה ממש קל לבטל את הטיול הזה, להישאר בבית ולבכות, אבל הסתכלתי על בעלי ואמרתי, 'אני יכול לדמם כאן באוקלהומה או שאני יכול לדמם על חוף הים'".
בני הזוג דוידסון שינו את התוכניות שלהם, בהתאם להגבלות הנסיעות של COVID, ובסופו של דבר נסעו לקאבו במקום. "אני שמח שלא ביטלנו את הטיול לגמרי", אומר דוידסון. "עדיין החלמתי מה-D&C שלי כשהיינו שם. זו הייתה מפלט נחוץ".
מגיפה או לא מגיפה, לעתים קרובות קשה לכל אמא טרייה לתעדף את בריאותה הנפשית בחברה שממצבת את האימהות כשם נרדף למות קדושים. זה בהחלט היה המקרה של מרדית', 35, שביקשה גם היא להשתמש בשמה הפרטי בלבד, ולפני שנתיים הייתה במצוקה של דיכאון לאחר לידה לאחר לידת בתה. בלי קשר הדוק עם אמה או חמותה, והיותה הראשונה בקבוצת החברים שלה שהפכה לאמא, מרדית' אומרת שהיא הרגישה מבודדת ובודדה, במיוחד מאז שבעלה נסע לעבודה, לפעמים לשבוע בשעה זמן. היא ידעה שהיא נאבקת, אבל היא לא רצתה להודות שזה דיכאון לאחר לידה.
"לא רציתי להיות האדם הזה, רציתי להראות שאני טוב יותר או שאני יכול לעבור את זה, שאני חזקה מספיק", אומרת מרדית. "התחשק לי להודות [שאני בדיכאון] אומר שאני לא חזק מספיק. זה היה טיפשי אבל זה היה הסטיגמה והעולם בו אנו חיים".
ואז, חודשיים לאחר שנולדה בתה, חברה ואם לשניים התקשרו והזמינו את מרדית', שבסיסה בצפון קליפורניה, להתארח איתה בסן דייגולמשך יומיים. היא מיד התחילה לארוז.
ובעוד זה היה מעורר חרדהלהתכונן לטיסה עם תינוק בן חודשיים-"בהחלט היו הרבה דמעות לקראת הטיול הזה; הרבה ספקות עצמיים ותהיות אם זה היה הדבר הנכון לעשות או לא", היא אומרת שגל של הקלה היכה בה ברגע שעלתה על הטיסה.
"עליתי על המטוס והיו כל כך הרבה אנשים ידידותיים", היא אומרת. "היו כל הסבתות האלה סביבי והן היו כמו, 'אוי, לא ראיתי את הנכדים שלי כל כך הרבה זמן!' והם העבירו את [בתי] מסביב. הרגשתי שפתאום יש לי את הקהילה המובנית הזו לטיסה בת השעה הזו".
מרדית' נשארה עם חברתה במשך ארבעה ימים, ואומרת שזה היה "כמעט כמו ללכת לאיזשהו ריטריט, אבל גם שיעור 'איך לגדל את התינוק שלך' עם אמא שעברה דברים ממש קשים בעצמה". ובכל זאת, היא אומרת, זו הייתה רק ההתחלה לקראת הכרה וקבלת עזרה לדיכאון לאחר הלידה שלה.
דוידסון, כמו כן, מדגישה שנסיעה תוך כדי ניווט בדיכאון לאחר לידה לא הייתה מרפא. כשחזרה הביתה היא דיברה עם הג'ינס OB-GYN שלה ונרשמה לה תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה המתהווה - תרופות שהיא עדיין משתמשת בבטחה היום, מכיוון שהיא נמצאת 12 שבועות להריונה השני.
אבל הטיול הזה אכן סיפק לה את המרחב הדרוש לה כדי להבין שהיא חווה דיכאון לאחר לידה, הבנה שאולי לא פגעה בה אילו נשארה בבית.
"הייתה לי המון הסברה ממשפחה וחברים, אבל זה הגיע לנקודה שבה הרגשתי חנוק מכולם שמקרינים את רגשותיהם עליי", היא אומרת. "התמודדתי עם הרגשות שלי אבל דיכאתי אותם כי עזרתי לכולם להתמודד עם הרגשות שלהם. אז כשיצאנו מהארץ, יכולתי לכבות את הטלפון ופשוט להיות נוכח עם הגוף שלי והמחשבות שלי".
ג'סיקה צוקר הוא פסיכולוג מלוס אנג'לס המתמחה בבריאות הנפש של הרבייה והאם והיוצר של #IHada הפלה מַסָע. ספרה הראשון, הייתה לי הפלה: ספר זיכרונות, תנועה,זמין כעת (Feminist Press + Penguin Random House Audio).
