האם אי פעם התעוררת ב-3 לפנות בוקר בחדר מלון באיזו מדינה רחוקה באיזה אזור זמן מרוחק בלילה הראשון שם והתיישבת במיטה ותהיתם על המטרה, ההיקף והכיוון של חייכם?
הדבר הטוב והגרוע ביותר שאתה יכול לעשות לאחר פרידה הוא לנסוע, לבד, למקום שמעולם לא היית בו. עשיתי את המסעות השוממים האלה לפחות שלוש פעמים בחיי.
קיוטו
יַפָּןהכל על מקדשים, טמפורה וטיולים לבד. אני יושב במרפסות הצפייה של גני הזן במקדשים ומהרהר בנישואים הרמוניים של אבן ומים, כפי שאני אמור, עד שאני לא יכול לשאת זאת יותר. אני מסתכל למעלה, במקום זאת, אל השמיים המבולבלים מעלקיוטו, משקף את מצב הרוח שלי. השמיים, אמר הצייר האנגלי ג'ון קונסטבל, הם איבר הסנטימנט הראשי בנוף.
יש לי חבר אחד שגר בעיר הזאת אבל הוא לא. אז אני מתכנן את הטיול שלי: שלושה ימים של בדידות בשבילי; שלוש ארוחות ערב וצהריים לבד. אני הולך לאורך הנהר, ללא מטרה.
בחנות ספרים, אני רואה ספר עלונציהולחשוב שהאקס שלי יכול להיות שם. אני מקנא בצורה בלתי סבירה. היא אולי באירופה, כשהמאהב שלה משלם על זה, ואני תקוע בעיר הלחה וחסרת החברים הזו. כשדיברנו בפעם האחרונה, היא הזכירה חוף...סיציליה?סְפָרַד? גם לי הייתה פעם מאהב אירופאי, והיא לקחה אותי לבית אבותיה בלה פראנס פרופונד. אני זוכרת שהדלקנו את המדורה ובישלתי קארי עם פטריות הבר האלה שנקראות ג'ירולס ושתיתי קוניאק, ובכל בוקר יכולנו לראות את הדרורים המגלגלים בשמים הגדולים מחוץ לחלונות החדר של סבה.
אני מבלה את הלילה בדפדוף בחדשות בטלפון שלי, במיטת המלון שלי. אני מעדיף לקרוא ספר אבל שכחתי להביא אחד איתי. אז אני כותב ביומנים שלי. להיות סופר זה להיכנס לתוך עצמך, כל יום. זה משנה אותך.
אני לא הולך להיות מאושר, מאושר בשלווה בלי שהחרדה תיגמר, עד שאמצא אישה. אבל אז אני חושב יותר לעומק. יש עוד אנשים בחיי שאוהבים אותי. למה זה כל כך חשוב? לאחר מכן, אני צריך להרגיע את עצמי שוב ושוב: אני אהוב, אני אהוב.
מיד לאחר הגירושים שלי, חבר בשם, ללא ספק, קרישנה, נתן לי את העצה החשובה ביותר שמעולם לא קיבלתי: "אל תהיה במערכת יחסים עד שתהיה בסדר להיות עם עצמך."
יש דברים שאתה משחרר. הרגשת כך בעבר, בצורה הכי נלהבת, והתעשתת ואהבת שוב הכי חזק. הרגשת שאף אישה אחרת לא תעשה זאת, ואחרת הגיעה. שישה חודשים לאחר מכן, חלפת על פני האישה ששברה לך את הלב ברחוב ותהתה על מה כל המהומה.
בודפשט
שבת בבודפשט, ואני עושה את התוכניות שלי ליום ולערב. אני ארחץ, אמלא את הטלפון שלי, אלך לשוק, אוכל לנגוס או פלאפל, תנומה, אלך לקונצרט ג'אז בחוץ, אולי אראה סרט, אדבר עם הילדים שלי, אשן.
על סירת הזיקוקים עלדנובה, בין כל המשפחות הרוסיות, אני היחיד לבד, ואני בסדר עם זה - בין השאר בגלל שאני שולח הודעות טקסט עם אישה באמריקה. ואז אני יכול ליהנות מהזיקוקים.
יכולתי לחיות כאן חיים אירופיים, בעיקר לבד, לראות מכר ביום ראשון אחר הצהריים לכמה שעות. בשאר הזמן, טיולים ארוכים, קריאה, צפייה בטלוויזיה, מציאת מקומות בהם אוכל לאכול ארוחת ערב לבד מבלי שישימו לב אליהם. מאט את חילוף החומרים שלי.
באמצע הלילה אני שומע דלת נטרקת ומתעורר בבהלה. ואז אני רואה אור מהבהב בקיר מעלי. כנראה שזו רק אזעקת האש. אבל מה אם זו מצלמת מעקב? מה זה יתעד? גבר הודי בגיל העמידה כותב, קורא, מגרד את הביצים, מאונן פעם ביום כשהוא מתעורר. הצופים היו משועממים, הלוואי שהיה מישהו אחר במיטה ההיא.
וכך אני עוזב את בודפשט, ולא יום מוקדם מדי.
ברלין
זהו יום שמשי באולפן הכתיבה המושלם ביותר בעולם, שבמקרה נמצא בוברלין. מיטה, שולחן כתיבה, כיריים וכיור, שולחן אוכל, וחדר רחצה עם חלון, המשקיף אל חצר שקטה שטופת שמש בקרוייצברג. אם לא הייתי שבורת לב הייתי כל כך שמח. הייתי כותב כל כך הרבה, קודם מכתב לאהבתי בבית, אחר כך משהו לקורא שלי: ההד הרחוק בלב המשפחתי.
הטלפון מצלצל פעמיים ומפסיק ואני חושב שזו יכולה להיות היא שמתקשרת ממנהניו יורק. היינו אמורים לבוא לכאן ביחד; נפרדנו שבוע קודם. היא ניסתה להיגמל. והייתי די אכזרי בסוף: "אל תתקשר אלי."
אני לא מצליח לישון וזה מוצאי שבת; תוהה מה היא עושה בניו יורק. אני עושה את עינוי הזמן שוב: השעה שלוש לפנות בוקר כאן, אז השעה תהיה תשע בלילה שם, והיא תלך לישון עם המאהב החדש שלה, והיד שלו תנוע מתחת ל- חולצה, ו…
זֶה. אִשָׁה. האם. רַע. עֲבוּר. אַתָה.
האישה הברזילאית הטובה שעזבתי בשנה שעברה בשביל הודעות האישה האמריקאית הלא כל כך טובה, וזה גורם לי להרגיש אפילו יותר מגעיל. הייתי צריך להישאר איתה. זו הייתה אשמתי הארורה. המוח שלי משחק בלופ של כל הנשים שהייתי איתן, וכל הדרכים שבהן דפקתי את האהבה. בשעת חצות, אני המטפל שלי, מוודה, סוהר.
אני בן 51 ואין לי ספר חדש ואין לי אהבה, ישן או חדש. אין אינטרנט אלחוטי בחדר הזה אז נחסך ממני הצורך לגלול בחדשות. הבאתי איתי רק ספר אחד, לא הדיאטה הרגילה שלי של ספרות עיון - על ערים, מלחמות, פוליטיקה, שבה האינטליגנציה של הרעיונות חשובה יותר מהיופי של הפרוזה - אלא רומן. ג'ונו דיאז עוזרת לי לעבור את משמרות הלילה.חייו המופלאים הקצרים של אוסקר ואועוסק בשברון לב מתמשך. ג'ונוט מדברת אליי, בשעות החשוכות ביותר; הוא מוביל אותי החוצה דרך שדה הקנים. זה מה שסיפורת עושה: היא מצילה חיים. זה מה שאני רוצה לכתוב, משהו שיגרום למישהו, שישב בחדר מלון מרוחק, לג'ט-לג, לאחר שזה עתה איבד אהבה או עבודה, במשך הלילה.
אני מבטיח לעצמי: לעת זקנה, גם אם לא אוכל לכתוב, אקרא שוב ספרות.
גרסה של מאמר זה הופיעה במקור במהדורה הבריטית שלCondé Nast Traveler.
%20Getty%20Images_CNT%20UK_Sophie%20Knight.jpeg)
