לינסי אדריוהייתה מטיילת לפני שהבינה שהיא עיתונאית. "נסיעות תמיד היו משהו שעשיתי לבד כי אני סקרנית ומוכנה ללמוד," היא אומרת. "אני די יצאתי בדרכי בלי לדעת באמת לאן אני הולך." הצלם זוכה פרס פוליצר בילתה את הקריירה שלה בנסיעות לכמה מהמקומות התובעניים ביותר בעולם, ויצרו צילומים שתופסים לא רק את האכזריות של המלחמה, אלא את היופי של האנשים החיים תחתיו-שרבים מהם נשים. ספרה האחרון,של אהבה ומלחמה, לוכד את סיפוריהן של אותן נשים ומבקש להאיר אור על הנושאים שהם ממשיכים להתמודד איתם. הדבקנו את אדריו כדי לדבר על הדרכים שהנסיעות ממשיכות להצטלב עם הצילום שלה, הצורך בייצוג מגוון יותר בתוך הפוטו -יומנות, ומה שהיא מקווה להרוויח מהצטרפותונשים שנוסעותמועצה מייעצת.
מתי הבנת לראשונה שאתה יכול לתעדף ביחד נסיעות וצילום?
עשיתי את השנה הצעירה שלי בבולוניהוזה היה שם שהרגשתי לראשונה בנוח לצלם ברחוב. הייתי מאוד סקרן לגבי צילום אנשים, והרגשתי סוג כזה של אנונימיות שחיה באיטליה - שיכולתי להסתובב בלי שאף אחד באמת יגיד לי כלום. ואז, אחרי שסיימתי את לימודיו באוניברסיטת ויסקונסין, עברתי לארגנטינהללמוד ספרדית והתחלתי לנסוע סולו בכל דרום אמריקה, מצ'ילהאֶלפרואֶלבוליביהו המצלמה שלי הפכה לתירוץ לטייל ולפגוש אנשים, ולהיכנס לחייהם של אנשים אחרים. התחלתי להבין שבצילום ונסיעות אתה יכול גם לספר סיפורים, ולכן כאן נכנס העיתונות.
כל כך הרבה מהעבודה שלך מתמקדת בנשים-וההשפעה של אקלים סוציו-פוליטי שונה על נשים. האם זה היה עושה את כל הנסיעות שהאירו אור על זה בשבילך?
כן, מכיוון שגדלתי בקונטיקט בארה"ב, לא היה לי שום מושג שלנשים התייחסו כאל אזרחים מהשורה השנייה בכל רחבי העולם. רק לפני שעברתי להודו התוודעתי למכשולים הרבים שעומדות בפני נשים להיות עצמאיות, לקבל החלטות בעצמם ולהתחנך. זה מעולם לא עלה לי, כאישה אמריקאית שנולדה בשנת 1973, שהדברים האלה יכולים אפילו להיות סוגיות.
אחרי הודו התעניינתי בתנאי הנשים במקומות אחרים, וזה היה כשהגעתי לאפגניסטן [בשנת 2000] התחלתי ללמוד באמת על המשמעות של זה. זה לא ממש קשור למלחמה, אבל העובדה שהם חיו מתחת לטליבאן. התחלתי לראיין את הנשים שפגשתי, ומשם זה פשוט המשיך.
איך אתה בונה אמון עם הנשים שאתה מצלם?
זה קשור הרבה לאומץ שלהם, אבל אני תמיד מאוד אמיתי וכנה, ופתוח מאוד לגבי המטרות שלי ולמה אני מבקש ממישהו לפתוח לי את חייו. אני חושב שזה באישיותו של האדם: אני נלהב, כנה ומונע מאוד לספר את הסיפורים האלה, ואני חושב שאנשים חשים זאת. זה פותח את הדלת קצת בשבילי להיכנס ולהתחיל לצלם. אבל אני לא סתם נכנס ופשוט מתחיל לצלם. יש עבודה שלמה שכרוכה בראיון אותם על חייהם לפני שאני ממש מתחיל לצלם.
לינסי אדריו במשימה בדרפור.
גטיאיך הייתה התגובה כשהתחלת לראשונה לתמונות את התמונות האלה?
אף אחד לא ממש התעניין בתצלומים האלה באותה תקופה. זה היה לפני 11 בספטמבר והיו רק קומץ עיתונאים שנכנסו למעשה לאפגניסטן ויכלו לעשות שם עבודה. אפגניסטן פשוט לא הייתה על המפה; הם היו במלחמה כל כך הרבה שנים אבל לאנשים לא ממש היה אכפת. רק אחרי ה- 11 בספטמבר אנשים רצו לראות איך היו החיים מתחת לטליבאן, והצלחתי להתחיל לפרסם סיפורים על הנשים שגרו שם. הדברים השתנו מאז, אבל, אפילו עכשיו, הרבה אנשים לא מעוניינים בסיפורי נשים. זה באמת תלוי בפרסום.
הפוטו -יומנות עדיין נשלטת כל כך גברים. מה קורה כשיש לנו יותר נשים מאחורי המצלמה?
אני חושב שיש לנו מבט מאוזן יותר של העולם. אבל לא מדובר רק בנשים, עם זאת, מדובר גם באנשים בעלי צבע. אנו זקוקים לצלמים של כל הרקע וכל המגדרים המספרים את הסיפורים האלה. אנו זקוקים לייצוג רחב ככל האפשר. למרבה הצער, אני עדיין אחת מתוך נשים בודדות שיש להן [יש פלטפורמה] לספר את הסיפורים האלה.
אילו סוגיות לדעתך אנו מתעלמים כשאנחנו מדברים על נשים ומלחמה?
אני חושב שאנחנו מתמקדים בשליליות של זה. יש למעשה הרבה סיפורים חיוביים שלא בהכרח מסופרים; סיפורי חוסן ושל אנשים שקובעים על רגליהם, של נשים שהצליחו להחזיק משפחה יחד לאורך כל זה.
מה אתה רוצה ללמד את הדור הבא של מטיילים ועיתונאים?
שהם צריכים להיות סבלניים ולזהות את מה שהם רוצים לומר לעולם ומה הם רוצים לחלוק. הם צריכים לקחת את זמנם ולעשות את זה נכון, כי זו אחריות להיות מישהו שמספר את הסיפורים האלה בשם אנשים אחרים. חשוב להעביר איך מקום מדויק, ולעשות זאת בזהירות.
מדוע ההצטרפות לנשים הנוסעות במועצה המייעצת לחשוב לך?
אני חושב שחשוב לייצג צומת אמיתי של איזה נסיעות יכול להיות - וכנראה שאני מייצג נישה אמיתית. אני רוצה שאנשים יכירו יותר את העבודה שלי ואת המקומות שאני הולך, ולקבל מבט חיובי על המקומות האלה. לא תמיד הם המקומות הבטוחים ביותר, אבל הצלחתי למצוא הרבהיוֹפִיואירוח בכל מקום שהייתי, וזה באמת חשוב שאנשים יראו את זה. ככל שאנשים חולקים יותר את החוויות שלהם, כך כולנו טובים יותר.
ראיון זה נערך ומעובה לצורך בהירות.
