קערות אסאי, קריסטלים מרפאים, המוזיקה של יאני: אני מגיש מרחב רחב של דברים תחת הדגל של 'ניו אייג' ומפגין סוג של ספקנות אגרסיבית, אם אולי לא ראויה, כלפי כולם. הפעם האחרונה ששקעתי בקטגוריה הזו הייתה לפני כמעט עשר שנים, בשעהיוֹגָהסטודיו בשכונה אופנתית בפילדלפיה. האדם היחיד ממוצא דרום אסיאתי בחדר, הסתכלתי בבהלה כשהמדריך הוביל קריאות בסנסקריט, ותחנת Ravi שנקר פנדורה ניגנה ברכות בחדר מעוצב כמומרכז אפקוטלְהַצִיג. יצאתי מרושע, אבל מרגיש יותר מקצת מבולבל. אני גם, גדלתי כמו שהייתי במוקדים רחבי ידיים של האנושות כמודלהיוג'קרטה, בהחלט ילד עיר: זרוק אותי לאמצע צומת סואן פנימהבנגקוקואני ארחרחארוחה טובה, אבל תן לי אוהל לארבעה אנשים להקים לבד ואני לא אדע לאיזה כיוון למעלה.
לפני כמה שבועות, מופתע, אם כן, הופתעתי למצוא את עצמי כורע בעפר, מרותק למראה ולקול של מרבה רגליים מפוספס אדום-שחור שעושה את דרכו במסלול מכשולים של עלים וזרדים מיובשים. לא, לא הייתי באמצע מסע הזיה - הייתי רחצה ביער.
הרחצה ביער הפכה פופולרית לכאורה בן לילה. אחר הצהריים בודד ראיתי את זה צץ על המוןתפריט ספאברחבי הארץ, סרטונים ויראליים בפיד שלי בפייסבוק ומאמרי בריאות. הוושינגטון פוסטכינה את זה "טרנד הכושר האחרון של ארה"ב", בהשוואה לאופן שבו יוגה סחפה מזרחה את המדינה לאחר שנחתה בקליפורניה לפני 30 שנה; אתהאפינגטון פוסטזיהה את זה כ"תרופה אמיתית ללחצים שפוגעים בנו". היו לי שאלות: האם זה כרוך במציאת נחל, אאֲגַם, וממש לרחוץ ביער? (לא.) אם זה באמת כרוך רק בהליכה ביער, האם זה שונה, ובכן, טיול ביער? (זהו.)
רחצה ביער, כמונח, מתחיל ב-1982, אזיַפָּןמשרד החקלאות, היערות והדייג של משרד החקלאות החל לקדם את מה שהם חשבו שהם יתרונות פיזיולוגיים ופסיכולוגיים שלשינרין-יוקו, או "לוקח את אווירת היער", בעצם נוכחות ביער באמצעות תנועות איטיות והתמקדות בחושים. מאז, זה הפך לנוהג מקובל בספא ובמרכזי טיפול - כמו גם בשגרת היומיום של רבים - ביפן, ויותר ויותר ברחבי העולם.
מדריכת הרחצה שלי ביער להיום היא נינה סמיילי, PhD, מנהלת תכנות מיינדפולנס בבית ההר מוהונק, אתר נופש בטירה ויקטוריאני מוקף ב-40,000 דונם של יערות, שעתיים צפונההעיר ניו יורק. היא מדברת בקול המרגיע ממש מעל ללחישה שאפשר לצפות ממישהו עם התואר הזה. בתיאור מה שהיא מלמדת, היא משתמשת ב"רחצת יער" ו"מיינדפולנס בטבע" לסירוגין, תוך שימת דגש על הצורך להיות ברגע ובמנותק מהדאגות של היומיום שלך או ההתראות שמחכות בטלפון הסלולרי שלך. (היא ביקשה ממני לשים את כל מקליטים או טלפונים סלולריים במהלך החוויה בדיוק מהסיבה הזו.)
עבור סמיילי, רחצה ביער היא כולה "לקחת את הזמן לקרוא את החוויות החושיות שנמצאות איתך בטבע ולהרגיש מטופחים ונתמכים על ידי היער,ליד העצים, לפי הניסיון." התוצאה הסופית, היא אומרת, טובה לנפש ולגוף. ולמרות שמיינדפולנס הוא תרגול מדיטציה בן אלפי שנים, עשייתו מוקפת בירק לוקחת את זה לרמה אחרת. "התחשבות ברגע בכל מקום מביא אותך למרכז שלך, לליבה שלך", אומר סמיילי. "ולהיות מודע בטבע יש לו את כל היתרונות הנוספים של להיות מוקף בעצים וצמחים."
כך עובדת רחצה ביער: עם מדריך, או לבד, אתה הולך לאט-מְאוֹדלאט לאט - דרך היער, התכוונן למספר חושים, מרגיש את השטח המשתנה מתחת לרגליים, שם לב לריח של הסביבה שלך או של עלה בודד שמושך את העין. מעודדים אותך לגעת בעדינות בניצנים שזה עתה נבטו, שמרגישים כאילו הם מצופים בדבק, ובעלים דמויי נייר שנמצאים על סף מוות - נלחצים חזק מדי, והם מתפוררים לאבק - כדי לאפס את ההבדל הזה, לוקח הזמן לראות את הפרטים של יער מכמה זוויות. זו, במובן מסוים, מדיטציה ניידת: היא לא מאומצת כמו אטִיוּלאו סתמי כמו טיול בטבע. זו פעילות גופנית לנפש, לעומת הגפיים, והתוצאה הסופית צריכה להיות דופק נמוך יותר, תחושת יראה מתמשכת מהעולם הטבעי והרגשה כללית של שלווה - כל הדברים שהרגשתי אחרי שעתיים הליכה איתם בשבילים סמיילי.
אין כללים חקוקים באבן. כל הרעיון הוא להתנתק מהמבנים המגבילים של חיי היומיום שלנו. כשסמיילי רצה להצביע על משהו במהלך הפגישה, זה אף פעם לא היה פקודה. במקום זאת, היא הייתה "מזמינה" אותי להרים את עיניי ולהבחין באופן שבו האור קופץ דרך החופה, או שהיא "תעודד" אותי לעצום עיניים לכמה דקות, רק כדי להיות מסוגל להבחין בהבדל כשאני פתח אותם שוב. הייתה לי הרגשה שאם הייתי עושה משהו שבתוך גבולות היומיום, החיים העירוניים היו מתויגים מוזרים - מעבר, כמובן, לעצום עיניים ולגעת בסלעים, או להריח מקלות, מה שעשיתי הרבה מהם - היו שום שיפוט.
גם סמיילי מעולם לא תיקן אותי, אפילו כשהודיתי שעשיתי משהו לא בסדר. מדי פעם, אפילו כשניסיתי למקד כל גרם מהווייתי בהווה ובגירוי שלפניי, מוחי היה נסחף. הייתי חושב, למשל, על הסיפור הזה בדיוק - איך אני הולך לכתוב עליו, השאלות שהייתי שואל את סמיילי ברגע שהרחצה ביער תסתיים. כשסיפרתי לה את זה, באמצע החוויה, היא ציינה שלפחות אז, באותם רגעים של היסחפות, אוכל לזהות את ההבדל בין שני המצבים הנפשיים שלי - דאגה ונוכחות. היא צדקה; עשיתי זאת.
אבל רחצה ביער היא לא רק הרפיה של הנפש.מחקר בשנת 2010על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה של טוקיו ניפון, למשל, לקחו קבוצות מדגם ל-24 יערות שונים ברחבי המדינה ומצאו, כאשר השוו נתונים ביולוגיים עם אוכלוסיות תושבי העיר, כי אלו שהשתתפו ברחצה ביער היו בעלי ריכוזים נמוכים יותר של "הורמון הלחץ". קורטיזול, לחץ דם נמוך יותר וקצב לב נמוך יותר.מחקר נוסף, זה מ-2009 בדרום קוריאה, הסתכלו על שלוש קבוצות של אנשים הסובלים מדיכאון והעבירו אותם למפגשי טיפול בשלוש סביבות שונות - יער, בית חולים, וכקבוצת ביקורת, טיפול חוץ רגיל. לאחר ארבעה שבועות של טיפול, קבוצת היער ראתה שיעור הפוגה של 61 אחוז - גבוה בהרבה מאלה בבית החולים (21 אחוזים) או בקבוצת הביקורת (5 אחוזים).
כמובן, חלק מזה עדיין יכול להיות פסיכולוגי גרידא - הרוגע שאתה מרגיש בסביבה יער מפעיל תגובה פיזיולוגית שאתה לא הולך לקבל בהמתנה על צפוף וספוףרַכֶּבֶת תַחְתִיתרציף לרכבת חמקמקה. אבל מחקרים אחרים, כמוזה מ-2009, למעשה הבחין באינטראקציה פיזית המתרחשת בין בני אדם לעצים סביבם. באופן ספציפי, הוא מצא כי לאחר טיול רחצה ביער, לנבדקים היה מספר גבוה משמעותית של תאי רוצח טבעי (NK), סוג של לימפוציטים שמגביר את ההגנה של המערכת החיסונית מפני וירוסים וסרטן. החיזוק הזה נמשך יותר משבעה ימים לאחר הטיול. מחקרים נוספים מאותו צוות מחקר העלו שהחיזוק החיסוני היה, לפחות בחלקו, תוצאה של חשיפה לפיטונסידים, חומר שנפלט על ידי צמחים ועצים.
בהיעדר מערכת של סורקים ביומטריים המחוברים לגולגולת שלי, לא הייתה לי דרך לדעת מה קורה עם רמות הקורטיזול, תפקוד המוח או ספירת תאי ה-NK כשיצאתי מהסיור ביער, אבל אני יכול להעיד על הרגשתי טוב יותר. . כשהתיישבתי לרשום הערות על החוויה, הרגשתי תחושה של בהירות והזיכרון שלי שהוסח והמעונן בדרך כלל היה, לכמה שעות מפוארות לפחות, חד כתער. נזכרתי בפרטים של מה שחוויתי, בדברים שראיתי ונגעתי בהם. לא ישנתי, אבל הרגשתי רגוע. התיישבתי זקוף, אבל לא נמתחתי. אפילו עכשיו, שבועות לאחר מכן, אני מסוגל להעביר את עצמי בחזרה לרגע יחיד על השביל ההוא, כאשר נתתי לחופן של מחטי אורן מיובשות ליפול מהיד שלי ולהיקלט בבריזה, הרגשתי תחושה של יראה ילדותית כלפי את הגיוון והיופי של עולם הטבע שחוויתי רק לעתים רחוקות. ההשלכות של המשמעות של זה בהקשר של מסעות עתידיים - איך אוכל להוציא יותר מחוויה, לזכור אותה בצורה חיה יותר פשוט על ידי התאמת אזור להווה - הן רבות.
השמאנים והגורואים הבריאותיים שאנשים נוסעים אליהם
מיילס, העונה לשם אחד, הוא אמן חווייתי שיוצר סביבות סוחפות שמזכירות עדן שלפני התיעוש, ובמשך 20 שנה השתמש בנתונים הביו-חשמליים שנפלטים על ידי צמחים כדי ליצור מוזיקה. התרגול שלה, בקיצור, קשור קשר בל יינתק לעקרונות הרחצה ביער. בתסקיר רחצה מעין-יער שהיה לי איתה בעקבות הניסיון שלי, היא גם הידהדה הרבה מהספקנות בנוגע לציפוי הפורניר של הניו אייג'. עבורה, רחצה ביער היא סוג של קמפיין שיווקי, ביטוי לנטייה אנושית הצורך לשים תוויות על דברים כדי לתת להם ערך. זה לא בהכרח דבר רע, אם זה אומר שיותר אנשים יחוו את הטבע.
חלקם, כמו מיילס, מאמינים ש"רחצת יער" כמושג בן 30 שנה הוא למעשה רק אריזה של תרגול עתיק יומין כמו בני אדם. היא רואה את המהלך שלנו לקראת התיעוש, שלנואובססיה לטכנולוגיה- מגמות עדכניות יחסית - כחוצצים לא טבעיים שבנינו בינינו לבין עולם הטבע. "היינו יושבים ביער - זה מה שאנשים עשו", היא אומרת. "הכל חוזר לחיים הפרה-תעשייתיים, אבל עכשיו אנחנו צריכים לתייג את זה ולתת לזה טרמינולוגיה." מאמרי כתב עת שנבדקו עמיתים המתבוננים ביתרונות הבריאותיים של רחצה ביער מוסיפים עוד רובד של לגיטימציה - פתאום מעודדים לצאת ליער ולהיות נוכחים, כי זה טוב לנו.
התיאוריה של מיילס היא שרחצה ביער עוסקת בתקשורת בצורה שהיער מבין - כלומר בהווה. "השפה שאנחנו מדברים איתההפלנטההיא השפה של עכשיו. זו לא שפה של מחשבות מהעבר או מהעתיד. זה לא מבוסס מחשבה. זה מבוסס נוכחות", היא אומרת. עם רחצה ביער, אתה מבחין בהבדל באופן שבו המוח שלך מתפקד (או, ליתר דיוק, לא מתפקד) "מכיוון שאתה מסוגל לתקשר, לפחות בצורה קליטה, את החיים של כדור הארץ הזה."
זה לא בדיוק מדעי, אבל לפחות מבחינה אנקדוטית, זה היה גילוי: במוחונק, הרגעים שבהם נסחפתי מההווה, כשחשבתי על האוטובוס שהייתי צריך לתפוס אליו בחזרה.העיר ניו יורקשעות אל העתיד או אם זכרתי לנעול את דלת הכניסה שלי שעות בעבר, היו תחושות שונות באופן ניכר. הרגשתי פתאום, כמעט באלימות, מורחקת מהסביבה שסביבי. כפי שאמרה מיילס, אם אתה רוצה הוכחה אמפירית להסתמכות שלנו על צמחים, הנח את ידך על הפה והאף, תפסיק לנשום וראה איך אתה מסתדר בלי החמצן המופק מהעצים סביבך. קרא לזה איך שאתה רוצה - רחצה ביער,שינרין-יוקו,מיינדפולנס בטבע- אבל סוג זה של אינטראקציה עם הטבע מאפשר לנו להתחבר מחדש לעולם שנותן לנו חיים, כזה שיצאנו ממנו לפני מאות אלפי שנים ובסופו של דבר ניצלנו לבניית הערים שאנו מכנים כיום בית. התחושה שזכיתי לרחצה ביער, ובתקופות הקצרות של זה שניסיתי מאז, אולי נפלה מהתגלות על התפקיד שהצמחים ממלאים בעצם קיומנו, אבל היא חידשה הערכה ליופיים ולשבריריות שלו - אפילו רק בצפייה במחט אורן נופלת, זחילה מרבה רגליים או קפיצה קלה בין העלים.
זה כל מה לומר, תחשוב פעמיים על להחליק לשיפוטים אם אתה רואה אותי, עיניים עצומות, דופק מופחת, נוגע בקליפת העץ בעץ.סנטרל פארק. אֲנִילְהַזמִיןשתצטרף אליי.
