בתקופה שבה רבים חולמים לסעוד במסעדות, העונה שלשף טופ(ה-17 שלו!) נותן לנו הצצה לשפים ברמה גבוהה בכל יום חמישי בערב בבראבו - גם אם הצופים לא ממש יכולים לאכול את האוכל. השופטים הם אלה שזכו לעשות את זה, ומשחק הופעות ותיקגייל סימונסהוא נרגש שהם הצליחו לצלם את כל העונה לפני הנעילה, כולל פרקים באִיטַלִיָה.
שף טופהטיול האירופאי הוא טיפת פנטזיה נוספת למעריצים בימינו, וכך גם הזיכרונות של טיולים לספרד ודנבר שסיימונס שיתף איתם לאחרונהCondé Nast Traveler, בשיחה מביתה בברוקלין, שם היא מחסה עם בעלה ושני ילדים צעירים. איש הטלוויזיה ומחבר ספרי הבישול, שהוא כרגעפועלים לגיוס כספיםעבור מהגרי עבודה בענף המסעדנות, שיתפה גם את המקומות שבהם היא לא יכולה לחכות להגיע אליהם, ומדוע הטיסה נותרה מותרות שכזה.
שגרת האריזה המפורטת ביותר שלה:
לטוב ולרע, העבודה שלי דורשת הרבה פעמים החלפות תחפושות. אם אני עושה הופעות בטלוויזיה, יש רק הרבה יצירות. אלה הפרטים הארציים באמת של היותה אישה, ולא להעליב גברים, אבל קל להם יותר עםמצב הלבוש. יש הרבה פחות בסיס, פחות שינויי צילום. ידוע לי שאני מכין תרשים אקסל: יצירת רשימות של הדברים השונים שעלי לעשות, ואז רשימה של החלקים שצריך לכלול. נעליים, החזיות הנכונות, השמלות, התכשיטים - ואיזה תלבושות אפשר ללבוש יותר מפעם אחת. הדבר הכי מעצבן זה להופיע איפשהו ולהבין שאין לי משהו. אני אורז יום לפני, ואני אוהב להיות ארוז ב-100 אחוז עד שאני הולך לישון, גם אם אני הולך לישון בשתיים בלילה. אני לא אדם שיכול להתעורר ולארוז — זה פשוט תזזיתי מדי בשבילי.
ואיך זה משתווה לשגרת שדה התעופה שלה:
מעניין, אני אורז מראש, אבל לאמבקרים מראש בשדה התעופה. אני באמת דוחף את זה בשדה התעופה, וזה בעט לי בתחת כמה פעמים. אני אוהב להגיע לשדה התעופה בדיוק שעה לפני אם זו טיסת פנים. אני שונא לחכות, אבל אז תמיד יש את הרגע הזה של, "האם יש תנועה ל-JFK? סתם דפקתי את עצמי?" וזה מירוץ לקו הסיום. אני אף פעם לא שם עם זמן פנוי.
איך היא מבלה את זמן הטיסה שלה:
זמן המטוס שלי הוא הזמן הקדוש שלי. אני יודעהרבה הורים אומרים את זה, וזה כל כך צולע אבל זה נכון. כלומר, טיסה של שש שעות לחוף המערבי בלבד היא המותרות הכי גדולות שהורה יכול לקבל, כי שום דבר לא יכול להפריע לי. זה הזמן היחיד שלי לקרוא. אני שומר מאמרים שמורים בטלפון שלי בקובץ מסוים שאני יודע שאני רוצה להתעדכן בו. אני תמיד מביא אסֵפֶראיתי, וכל המגזינים שנערמים. ואני עושה הרבה עבודה. הטכניקה שלי היא, אני לובשתאוזניותולהעלות את תחנת הרדיו הקלאסית האקראית במטוס, כי זה רק מרגיע ומטביע את הסחת הדעת. אז אני יכול לחרוש קדימה, להתעדכן במיילים וכאלה. בהתאם לטיסה, אני יכול לישון מעט, אם כי לא הרבה.
בטיול הגדול של העונה:
שף טופתמיד רצה לנסוע לאירופה. אנחנו מדברים על זה כבר שנים, כי כמובן, ההצגה בנויה על יסודות ההיסטוריה הקולינרית המערבית. זה נראה מגוחך לא ללכת לאחת מהערים האלה, אבל מבחינה לוגיסטית זה תמיד היה מאוד מאתגר. כל כך התרגשנו שבעונה זו נוכל להיות באיטליה מכל המקומות. הלכנו בנובמבר, אז היה גשום וקר, אבל קיבלנו שבועיים מדהימים בצפון מערבטוסקנה, פינה קטנה בטוסקנה שמעולם לא הייתי לפני כן - כשעתיים צפונית מערבית ממנהפירנצה, ליד לוקה, שעה מהחוף. אחר כך היינו באמיליה-רומאניה לכמה ימים. כמה פעמים שהייתי באיטליה, מעולם לא הייתי באף אחד מהחלקים האלה, וזה היה מרהיב. זו הייתה עונת הכמהין, עונת הבולונז, חזירי הבר והעולש, כל התוצרת היפה הזו. הפטריות יצאו במלוא העוצמה, אז אכלנו ממש ממש טוב.
תוכניות הטיול לשנת 2020 שהיא אבלה:
אני עדיין לא התגברתי על העובדה שאנחנו לא הולכים. הראשון היההר אוכמן, ליד נוקסוויל, טנסי, מקום ממש קסום בהרי המעושן הגדול. זה קצת דרך למעלה, בהרים, וזה סוג של מפלט בריאות. בוא לעזאזל או מים גבוהים - זאת אומרת, ברור שאנחנו בגיהנום, אז המים הגבוהים הם הדבר הבא אבל - אני אגיע לשם ואבלה את סוף השבוע הזה ב-Blackberry Mountain.
הטיול השני שנאלצנו לדחות הוא יעד נוסף שאני מת ללכת אליו כבר שנים על גבי שנים:קופנהגןושבדיה. הייתה לי עוזרת במשך שנים, בת זוגתי ויד ימין בכל כך הרבה מהעבודה שלי - היא כתבה איתי את ספר הבישול שלי והיא עדיין חברה מאוד קרובה - היא שוודית והתחתנה בשוודיה ביולי הקרוב. עשיתי כל כך הרבה מחקר. עשינו 10 ימים בשבדיה ושבוע בקופנהגן. הבטחתי הזמנה באוֹחמישה חודשים מראש. כלומר, הייתי מסודרת. היא מתכננת את החתונה שלה בדיוק שנה מאוחר יותר, אז אנחנו פשוט ניקח את כרטיסי הטיסה וההזמנות האלה ונעביר הכל ליולי 2021, ברוך השם.
הערים האמריקאיות המוערכות ביותר, לדעתה:
פילדלפיהודנבר. לפילדלפיה יש היסטוריה מדהימה ומוזיאונים, והאוכל טוב. זה פשוט מפוצץ מיצירתיות. יש לזה נשמה. זה תמיד סוג של אנדרדוג ואני חושב שזה באמת הרוויח מהמנטליות הזו. הרבה מסעדות ושפים מעניינים באמת מגיעים מפילדלפיה עכשיו. ודנבר, בכל פעם שאנחנו מבקרים בעלי מתבדח שהוא רוצה לעבור לשם. הגישה לחיק הטבע פשוט שאין כמותה שם כל השנה. העיר ממש צעירה, ומרגיש שהיא צומחת. זה על המשקע. ירינו ב[שף טופ] העונה שם לפני כמה שנים והיה הרבה מה לגלות. לא הצלחנו להתגבר על הגישה למשאבי ילדים מדהימים שם - מוזיאוני הילדים, המוזיאון לתולדות הטבע ופארקי המשחקים החיצוניים.
העיר הבינלאומית שהיא חושבת שיותר מטיילים צריכים לבקר:
סביליה היא עיר שלדעתי אין לה מספיק משחק. הוא ספוג מסורת, והתפריט בכל מסעדה זהה בכל מקום אליו תלכו. זה באמתאנדלוסית. חייתי בסביליה שנה כשהייתי סטודנט, ולקחתי את משפחתי בחזרה, ממש לפני שהבן שלי נולד. הטיול האחרון שלנו כמשפחה בת שלוש נפשות. בילינו שם שבוע בחג המולד, וכל הזמן סובבתי את ראשי ואמרתי, "זה היה כל כך יפה כשהייתי בן 20?" כשחזרתי כמבוגר עם עיניים רעננות, הסתובבתי בפליאה אמיתית על עצי התפוז והארמונות. זה באמת היה ערש הציוויליזציה המערבית. ההיסטוריה של המורים המגיעים מאפריקה, והמלכים הקתולים, וכריסטופר קולומבוס. כל כך הרבה מההיסטוריה שהשפיעה אז על אמריקה, וזה בעיני פשוט מדהים. זה קסום.
